קרבן נתנאל על יומא ח:ז

ה"ג ערב ת"ב מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים. וכ"ה בלשון רבינו שלהי תענית סי' ל"ז:

מעבירה ע"ג עיניו ואינו חושש. וז"ל ד"מ סימן תרי"ג ס"ק ג' ומשמע קצת מדברי הגמיי' דאפילו במפה נגובה מבע"י חייש לקרר פן יבא לעשות בשאינה נגובה ויבא לידי סחיטה. ובסמ"ק כתב אסור לרחוץ ידיו במפה שרויה במים משום סחיטה. וז"ל מנהגים שלנו ואין שורין מפה במים משום דסחיטה אסור מדאורייתא אלא רוחץ בשחר כדרכו עכ"ל. ומזה הטעם פסק הרב בהגהה ואסור לשרות מפה מבע"י ולעשותה כמין כלים נגובים ולהצטנן בה ביוה"כ דחיישינן שמא לא תנגב יפה ויבא לידי סחיטה. וקשה לי הלא ריב"ל עבד עובדא ושרה מפה במים כו' ואינו חושש. ולמה אנו נהי' מוסיפין גזירות מה שלא הוזכר בתלמוד ולא חשו חז"ל. וע"ק דהוי כמו גזרה לגזרה נגוב משום שאינו נגוב ושאינו נגוב שמא אתיא לידי סחיטה. ובאמת בהגהות מיימוני ליתא הגזרה זו נגוב משום שאינו נגוב וז"ל שם ואנו אין לנו אפילו לקרר שמא יסחוט. ונראה לי שהגמיי' וסמ"ק ומנהגים כולם לדבר א' נתכוונו שהי' להם גי' רש"י ערב ת"ב מקנח ידיו במפה וכו' ועיוה"כ שורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובים ואותבינן סחיטה דכמין כלים נגובים עדיין יש כדי לסחוט:

בסנדל של שעם. שהוא מין גמי:

רב יהודה נפק בדהיטני אביי נפק בדהוצי רבא נפק בדיבלי. וקשה נהי דלא חשבי למינים הללו מנעל. אכתי היכי נפקי בי' הני רבנן כיון דלא הוי מנעל משוי הוא ואסור לצאת בו דקי"ל יש עירוב והוצאה ליוה"כ כמ"ש רבינו בפ"א דביצה סי' י"ט. וי"ל כיון דביוה"כ מנעל אסור ודרכן של בני אדם לצאת באותן המיני' לא הוי משוי אלא כמנעל הוי להאי יומא. ר"ן:

ה"ג רבה בר רב הונא הוה כרך:

משמע דאסור לצאת באנפליא של בגד. דכל הני יוצאין ביוה"כ ה"מ בשאין דומה למנעל בצורתן. אבל במנעל גמור אע"פ שהוא של בגד כגון אנפליא בתוך ביתו לבד מותר אבל לצאת בו אסור דאתי לאחלופי במנעל גמור. ואסור משום מראית עין אע"ג דכל דאסור משום מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור כיון דמילי דרבנן הוא נעילת סנדל בחדרי חדרים לא גזרו כמ"ש תוספת פרק אע"פ דף ס' ע"ש׃

ואגב דתני גבי איסורא קורדקיסין כו'. עיין בפ"ק דביצה סימן י"ט מה שחדשתי:

ואינו מגין טפי מכל הני דשעם ודהיטני. כדמשני רבא ביבמות דף ק"ג האי לא מגין. מש"ה קב קיטע אסור לצאת בו ביוה"כ משום דמגין. והא דלא הזכירו הרי"ף ורבינו שאסור לצאת בקב הקיטע משום דהוי מלתא דלא שכיחא א"נ שסמך עצמו במה שפסק בפ' מצות חליצה סימן ו' ז' שמותר לחלוץ בקב הקיטע וכיון דחשיב מנעל לענין חליצה פשיטא דהוי מנעל לענין יוה"כ דחליצה ויוה"כ שוין כדמוכח סוגיא להתם: