קרבן נתנאל על יומא ח:טו

ה"ג כיצד ראה תינוק נפל לים פורש מצודה ומעלהו והזריז הרי זה משובח וא"צ ליטול רשות מב"ד ואע"ג ׃

ה"ג ראה שננעלה דלת בפני תינוק שוברה ומוציאו:

ה"ג ואף על גב דקא מתבר לה שיפי:

אמר שמואל לא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב. במסכת נדה דף מ"ד פסקו התוספות מזה דגוסס נמי מפקחין עליו את הגל או אם נפלה דליקה בחצר דאע"ג דרוב גוססין למיתה אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב. ובשו"ת בית יעקב סימן נ"ט הקשה על תוספות מסוגיא דשמעתין דהולכין בפיקוח נפש אחר הרוב אם פרשו מקצת לחצר אחרת ע"ש. וקשה לדבריו תקשה לשמואל גופא. סבר אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב. ובהא סבר כרבי יוחנן דאם פרשו מקצת לחצר אחרת אין מפקחין אמנם לא דק בזה דהתם גבי חצר אחרת היינו טעמא דלא איתחזיק ישראל באותו חצר. משא"כ בגוסס ובאותו חצר. ואפילו לדעת הרמב"ם דבעיר שרובה נכרים ומצא בה תינוק דאין מפקחין עליו את הגל. התם היינו טעמא דקי"ל כרב בהך מילתא דהוי נמי כמי שאין איתחזיק ישראל באותו מקום שמצא התינוק דתלינן ברוב סיעה. א"נ דהוי העיר כפרשו כולה לשיטת הרמב"ם כצ"ל למי שמעיין בשמעתתא דא מכל הלין נראה דגוסס נמי מחללין עליו את השבת ׃

לא צריכא דפריש חד מינייהו ואזיל לחצר אחרת. כך גי' הרי"ף. אבל גי' רש"י ותוס'. לא צריכא דפרוש לחצר אחרת והיינו דפרשו כולם. אלא דלפרש"י פרשו כולן לחצר אחרת ולא יצאו משם והתוס' פי' דיצאו גם משם ולא נשאר בהם א' דאי כפרש"י מה לי אותו חצר מה לי חצר אחרת ורש"י לא חש לקושיא זו דס"ל כמ"ש רמ"א וש"ך בטוי"ד סימן ק"י ס"ק ל"ז אם פרשו כולם אע"פ שחזרו ובאו יחד במקום אחד הואיל ונעקרו מקביעות הראשון שוב לא הוי דין קבוע דדין קבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו דהיינו שנשאר במקומו הראשון ע"ש באריכות. וזהו כוונת רש"י שכתב דבכל דוכתא אמרי' כל דפריש מרובא קא פריש במידי דניידי. והכא לענין פיקוח נפש לא אמרינן הכי ואע"ג דבפרישתן כולם ניידי. והתוס' צ"ל דלא ס"ל הך דינא אפילו לענין איסור והיתר:

בשעת עקירתן נכנס א' מהן לחצר אחרת. פי' שנעקרו בזה אחר זה דאי בבת אחת האי נמי קביעי כ"כ או"ה. ולא משמע כן בהרמב"ם ובמ"מ פ"ב מהל' שבת. אלא שפרשו כולם בבת אחת אפס בעת מהלכתן נכנס א' לחצר אחרת. ומ"מ לא הוי קבוע כיון דנעקרו כולם לילך במקום אחר וצריך עיון בדין זה: