קרבן נתנאל על יבמות צח

אלא אוכלין בשביל אחיו הכשרים. כדמוקי התם רב ששת שיש לו שתי נשים אחת גרושה ואחת אינה גרושה ויש לו בנים מן אינה גרושה. אמנם מדלא קאמר סתם אוכלין בשביל היורשים כשרים תו אמאי לא מייתי הרי"ף דברי שמואל שאמר אבל חכמים אומרים אוכלין בשביל משפחה כולה. ועל דא ראוי להעמיד הפסק דהלכה כחכמים ולא כר"י דיחידאה הוא. ושמואל גופא דסבר כר"י היינו לשיטתיה דסבר המזכה לעובר קנה. והא קי"ל בב"ב המזכה לעובר לא קנה ואמאי צריך להביא ראיה מהך דיוצא דופן. ותו כתב הרמב"ן בפ' מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ב) וז"ל והרי"ף גורס הלכתא ככל הני לישני ואף לגירסיה משמע דתלת לישני הלכתא נינהו ולפום האי נוסחא אית לן למימר דסבירא לן ירושה הבאה מאיליה שאני דזכי בה העובר אפי' לכ"ע ולא פליגי רבנן עליה דר"י למימרא דלית לעובר זכיה בירושה אלא רשב"י הוא פליג עליה ואמר כולם זכרים יאכלו משום טעמא דלא חיישינן למיעוטא כדאיתא בדוכתיה וכי פליגי הני רבנן במזכה לו מתנה פליגי ואפסקא הלכתא לא קנה אלא שבפ' אלמנה לכ"ג פסק שאין זכיה לעובר אפי' בירושה ע"כ דברי הרי"ף סתרי אהדדי. מכל הלין אני אומר שדעת הרי"ף כדעת רבינו דוקא אם יש אחין כשרין אוכלין בשבילן. מטעם דלא חיישינן למיעוטא. מש"ה אין זכיה לעובר עד שיולד אבל בשביל המשפחה כולה אינן אוכלין דעובר יש לו זכיה ואף אם תהיה נקבה בת קודמת לכל האחין ונסתלקו כל הקושיות מהרי"ף ע"פ דרך זה:

ותו אמרינן התם. על הראיה ראשונה יש לדחות דאין הלכה כרבא אלא היכא דפליגי אליבא דנפשייהו ולא באוקימתא דאמוראי להכי מייתי ראיה זו דע"כ רב הונא ורב נחמן נמי אזלי בשיטתיה דרבא:

וכ"ש שהמזכה לו לא קנה. וק"ק אימא לרבותא דמ"ד קנה פליגי במזכה לעובר:

רב נחמן ורב הונא מפלגי בין מתנה לירושה. והא דפריך בפרק מי שמת מתינוק בן יום א'. קושיא זו באמת לכלהו אמוראי אזלא בין לר"ש בין לרב הונא ורב נחמן. וקושיית רמב"ן אינו אלא לגירסתו שהיה גורס רב ששת לטעמיה אבל גרסתינו אמר רב ששת: