קרבן נתנאל על יבמות ג

מפרש בתוספ'. ד"ה או שנמצאו איילונית ולפום ריהטא קשה שכל זה כתבו תוס' לרב אסי לקמן (יבמות דף י"ב) דצרת איילונית אסורה ומוקי מתני' בשלא הכיר בה וסד"א כיון שלא נמצאת איילונית בחיי הבעל דלמא אם היה קיים לא היה מקפיד קמשמע לן אפילו נמצאת איילונית לאחר מיתת הבעל. אבל לדידן דקיימא לן כרבא צרת איילונית מותרת אפילו הכיר בה ואפילו צרת בתו איילונית לא כל שכן אם נמצאת איילונית לאחר מיתת הבעל. וי"ל דנ"מ אף לדידן כשהיבמה איילונית אם היא מותרת ליבם או לא דאם נאמר דבעי גט מדרבנן כשנמצאת איילונית אסורה ליבם מדרבנן. ורבא לא פליג אדרב אסי אלא בצרת איילונית דהוי צרת ערוה שלא במקום מצוה ומש"ה צרתה מותרת אבל איילונית גופה אסורה ליבם ומש"ה כתב רבינו אף שנמצאת איילונית לאחר מיתת הבעל לא בעי גט דקידושי טעות הוי. וא"כ מותרת ליבם והא דכתב רבינו לקמן סי' ו' דאיילונית לא חולצת ולא מתייבמת ע"כ איירי בדקבלה עליה וכמה שכתבו תוספות בשם ר"ת ועי' בב"ח סי' קע"ג ס"ק ו:

דאי בעי גט מדרבנן לא הוי צרתה מתייבמת. הוכחה זו אינו אלא לרב אסי אבל לרבא איכא למימר דמש"ה צרתה מתייבמת דהוי כצרת ערוה שלא במקום מצוה. אלא מדרב אסי נשמע לרבא דאינה צריכה גט בשלא הכיר בה דלא פליג רבא עליה אלא בצרה בלבד ובשהכיר בה אבל בהאי סברא לא אשכחן דפליג ובכדי לא נימא דפליגי אבל הרשב"א הביא בשם ר"ת בספר הישר דלרבא נשואי איילונית לאו מקח טעות חשבינן להו אבל מה שסיים הרשב"א ולדבריו כל קטנה אינה מתייבמת כשקדשה אחיו סתם דשמא תמצא איילונית ובעי' גט. דבריו תמוהים בעיני דהא קי"ל כרבנן דאזלינן בתר רובא דלא חיישינן שמא תמצא איילונית וצ"ע:

ותדע דע"כ אין לדקדק הא גיטא בעי' דהא ממאנת לא בעי' גט. וקשה אימא דתני ממאנת איידי שני' ואיילונית. אבל אי איילונית לא בעי' גט וכי תני תרתי משום חדא כדדייק הס"ס בפ"ק דקידושין דף ב':

תדע מדקתני סיפא. ובפ' המדיר בתוספות ד"ה על מנת כתבו תדע דאי בודאי איילונית איירי היאך יכול לקלקלה דלעולם לא יהיה לה בנים דודאי איילונית אין לה רפואה ע"ש. והך הוכחה אפשר למדחי דה"ק דגזרינן ודאי איילונית משום ספק איילונית דבהא איכא לקלקולה מש"ה הוכיח תוס' ורבינו מדקתני סיפא:

ודאי איילונית אין לה רפואה. עיי' לקמן בפ' הערל סוף סימן ז' מה שכתבתי בזה:

אבל אם אינה ברור צריכה גט מספק. ולכך בזמן הזה דלא בקיאין צריכה גט. וכ"כ מהרש"ל: