קרבן נתנאל על יבמות כב

להאי פיסקא כשמואל לא הוי צריכא להא מלתא דהא ליכא פלוגתא עילויה. ויש לדקדק לפי מ"ש תוס' דף כ"ז ע"ב ד"ה חלץ וא"ת מאי קמ"ל כו' ואומר ר"י דקמ"ל דהותרה אפילו צרתה דרב אית ליה אין זיקה וחלץ לאחיות נפטרו צרות ע"כ א"כ ודאי צריכא להאי פסקא דהלכתא כשמואל. וי"ל היינו לשיטתיה דרב דס"ל אין זיקה. אבל הרי"ף כבר פסק בפ' כיצד דהלכתא כמ"ד יש זיקה ע"ש סי' א'. א"כ ודאי הלכתא שאינה צריכה היא:

מאי דעבד עבד ושריין לעלמא. היינו כשינויא בתרא דכי קאמר שמואל חליצה מעליא בעינן ה"מ למפטרה צרתה אבל מפטרה נפשה פטרה:

דלדברי רב אלפס ז"ל הלכה כרב. והקשה מהרש"ל א"כ מה צריך שקילותא וטריא אליבא דשמואל ומי אמר שמואל הכי כו'. אי לאו דקי"ל כוותיה. ונראה דהרב אלפס לא פסק כרב אלא לכתחלה. היכא דנמצאו האחין לפנינו. אבל אם אינו נמצא בב"ד אלא חחד והשני במקום אחר אין צריכין להחמיר אלא אחד חולץ לכולן כשמואל:

אז צריכה לחזור על כל האחין. ואז הוי חליצה כשירה ופוטרת צרתה וכ"כ הרמב"ם להדיא:

וכ"ש על כל הצרות. היינו אם לא חלץ אלא אחת מהם אז הוי חליצה פסולה ואינה פוטרת צרתה ומה דמסיק בסמוך בעלת גט ובעלת מאמר כי הדדי נינהו. ס"ל להרמב"ן כפי' ריב"ם דשתיהן גרועות ואין אחת פוטרת חברתה דלא כפרש"י:

משום דמוכחא מלתא דסבר ר' יוחנן כו'. ר"ל דכל הני פירכות ולימא ליה וכו' צריך התלמודא לפרש. אמנם הך לימא ליה דמתני' סבר חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין. זה אינו צריך לפרש ולשנויא דר' יוחנן ס"ל א"צ לחזור דזה מוכחא מלתא דסבר ר"י א"צ:

כי אי אפשר לתרץ קושיא זו בענין אחר. ובתוס' ד"ה איתיביה תירצו לשיטת רבינו חננאל ופי' ר"י בענין אחר וצריך ביאור על מה נאיד מתירוצים הללו:

ורב אשי דמייתי הך ראיה דהכא סבר כההיא לישנא כדפרישית לעיל סי' א' וע"ד שפירשתי התם. ותימה על הטור שכתב על דברי הראב"ד וכן הסכים א"א הרא"ש ז"ל דהא הראב"ד פסק כשני תירוצים ולפי מה שמוכרחין לפרש דברי רבינו להסתלק קושיות מהרש"ל ע"כ צריכין למימר דרב אשי לא ס"ל כלל שינויא בתרא. וכבר צווח בזה הב"י והב"ח וב"ש. ולפי מ"ש צ"ע ביותר דברי הטור: