קרבן נתנאל על יבמות כ

וכולן שהיו להם נשים ומתו. ומיהו אם היתה אשתו חולנית באותו שעה אסורה לינשא להן. ירושלמי:

וכולן שנשאו לאחרים ומתו או שנתגרשו מותרות לינשא להן. ירושלמי שאין אדם מצוי לחטוא לאחר זמן:

שאין שנים מצויין לחטוא מפני אחד. לאו דוקא דהא כבר אסיקנא אפילו בי תרי לא חשידי וכמו שהירושלמי גופה מסיק שאין אדם מצוי לחטוא לא מפני בנו ולא מפני אחיו. וכ"ש מפני אחר. אלא אגב דתני במתני' מפני שהוא ב"ד פתר כן:

לא קשיא הא דהוי קטטה. הא דקתני בברייתא אפילו נתגרשו דהוי ליה קטטה מקמי הכי דעדיין לא נתן דעתו על זאת. פרש"י ורש"ל סי' כ"א פי' לשיטת הרמב"ם דהמתני' דקתני מתו אין נתגרשו לא איירי בדאית ליה קטטה מקודם אחר שיש קטטה ביניהם יש לחוש שנתן דעתו על אשתו לגרשה ועיניו נתן באשה זו לישאנה. ונראה דלא ניחא לרש"י לפרש הכי דאם מוקי המתני' בקטטה והוי כמו רוולנית דחיישי' שמא בשעת העדות דעתו היה על אשה זו. א"כ מתו נמי אסור אם היתה חולנית. אלא ש"מ אע"ג דהוי ליה קטטה לא נתן דעתו על זאת דכמה פעמים מתקוטטים איש ואשתו מ"מ לא נתנו עיניהן בגירושין. משא"כ כשהיתה חולה באותו פעם. והשתא המתני' איירי בדלית קטטה ולא חולה. ועיין בב"ש סי' י"ב ס"ק ח' שמיישב בענין אחר ע"ש. ולא נהירא לי דגירושין מסתמא הוו ע"י קטטה משא"כ אם מתו. ולא שייך למימר בכה"ג דאיירי הכל בקטטה וק"ל: ה"ג