קרבן נתנאל על יבמות קפג

היתה מסיחה לפי תומה. ואם תאמר מאי מייתי רבנן ראיה מן הפונדקית דהא מסיחה לפי תומה היתה. ויש לומר דלא היתה ממש מסיחה לפי תומה דמה שהוציאה מקלו ותרמילו [זה] היתה יכולה לעשות כן לעדות וכו'. תוס'. ועיין שו"ת צ"צ סי' מ"ב מה שכתב בפירש תוס' ויש לדקדק אימא דראייתם כך היה דאמרינן בבבא קמא דף קי"ד דאין מסיח לפי תומו נאמן בכל איסורי דאורייתא אלא לעדות אשה בלבד ע"כ מטעם עיגונא ומתוך חומר שהחמרת עליה בסופה. ואם כן כיון דעובדת כוכבים מסית לפי תומו נאמנת מהאי טעמא אף עד אחד ואשה יהיו נאמנים. ויש לומר בדוחק דעובד כוכבים גופה יוכיח שנאמן מסית לפי תומו ואין נאמן להעיד אפילו בעדות אשה:

ולא בעינן בעידי אשה דרישה וחקירה. בסוף פ' י"ג דגירושין מפרש הרמב"ם הטעם משום עיגונא והוי מלתא דעבידא לגלויי והראב"ד נותן טעם דדייקא ומנסבה ומקשין עליהם דהם ממציאים טעמים חדשים מה שלא נזכר בהתלמוד דהא הש"ס מפרש טעמא דלא בעי דרישה וחקירה כיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמיא. וראיתי בשו"ת שב יעקב סי' י"ח שמיישב מדקאמר בברייתא אין בודקין עידי נשים סתמא ולא קאמר עידי עגונא. אלא מיירי אף באותן עידי נשים דליכא משום עגונא ולכך הוצרך הש"ס להך טעמא דמשום דכתובה הוי כד"מ ע"ש. ותימה לדבריו במקום דליכא משום עגונא תאמר דעד אחד אינו נאמן. אלא ע"כ צ"ל דלא פלוג רבנן. א"כ לענין דרישה וחקירה נמי ועיין עוד שם ישוב אחר גם זה זה דוחק דעל כל זה היה לש"ס לפרש הטעם לענין איסור משום עיגונא ורבים יחכמו ליישב דברי הרמב"ם ולא אמרו בו דבר קיימא ושרירא. והאיר ה' עיני לקיים דברי חכמים וזהו דמאן הוא דאמר אין בודקין זהו דברי ר"ע. ולדידיה אי אפשר לומר דמהאי טעמא אין בודקין משום עגונא ומלתא דעבידא לגלויה ודייקא ומנסבה. דהא מטעמים הללו חשבו חז"ל לתקנת בנות ישראל להחזיק שמשיאין האשה ע"פ עד אחד ומפי אשה כדאיתא במכילתין בכמה מקומות אבל רבי עקיבא קודם ששמע מנחמיה איש בית דלי. הוא חד מתנאים דס"ל אין עד אחד נאמן או קרוב או אשה שמע מינה דלית ליה דחשו תכמים לטעמים אלו. אלא דהוי כשאר דבר ערוה שאין פחות משנים כשרים א"כ מאי טעמא דלא בעי דרישה וחקירה והתלמוד רוצה לפרש דברי ר' עקיבא שאמר אין צריכין דרישה וחקירה אפילו קודם שהעיד עדות מנחמיה איש בית דלי ועוד דע"כ מוכח דהך ברייתא מיירי קודם שהוחזקו דאי אחר שהוחזקו קשה מ"ט דרבי טרפון. דהא ר"ט נמי סובר לאחר שהוחזקו דמשיאין ע"פ עד אחד כדעבד עובדא בהך שמעתא. ומוכרח הש"ס לומר דהוי כד"מ. אבל לדידן דקי"ל דמשיאין אשה ע"פ עד אחד ואשה וקרוב מטעמים הללו וודאי שפיר קאמרינן דאין בודקין ועדיין חל חובת הביאור למה שבק הרמב"ם הך טעמא דתלמודא. משום דהוי קשה ליה קושית הרמב"ן אי משום כתובה ארוסה מאי א"ל הא קיימא לן דארוסה לית לה כתובה כמ"ש הרמב"ם בפרק עשירי מהלכות אישות דהיינו טעמא שלא תקנו לה עיקר כתובתה עד שתנשא. אך כל זה אם כתובה דרבנן. אבל אם מדאורייתא היא דלא איכא למימר שלא תקנו לה אין לנו לחלק בין ארוסה לנשואה והנה רבי עקיבא סובר דכתובה מדאורייתא דהא ר' עקיבא בכתובות דף ל"ח יליף ג"ש אשר לא אורשה מפתה מאונס. וא"כ ל"ל כמוהר הבתולות ואייתר להורות שיהא מוהר הבתולות כזה. ולדידיה ודאי שפיר אית למימר דמשום כתובה הוי כד"מ בין נשואה ובין ארוסה. ועפ"ז ניחא דבדף י' מייתי רבי שמעון בן גמליאל הברייתא ומסיים מכאן סמכו תכמים לכתובת אשה מן התורה ואילו לקמן (יבמות דף ל"ח) ור"י הגלילי נפקא ליה מדתניא כסף ישקול וכו' ומוהר הבתולות כזה. ולא מסיים מכאן סמכו. והיינו טעמיה דר' שמעון בן גמליאל סבר כרבי עקיבא דיליף גזירה שוה אשר לא אורשה ואייתר כמוהר לכתובת אשה דאורייתא. ודלא כפירש רש"י דיליף ממשמעותיה. אבל לר"י הגלילי צריך כמוהר למילף ג"ש בתולה הבתולות ומפתה מאונס ואונס ממפתה. ועל פי הדברים שאמרנו מוכח דהגירסא נכונה כמו שלפנינו ר"ע אומר אין בודקין. וכן גירסת חידושי רמב"ן שכתב הלכה כרבי עקיבא דאמר אין בודקין. וכן היא גירסת רבינו בתשובה וגירסת מהרש"ל והתוספתא ונמוקי יוסף צריכין להגיה ע"ד גירסא זו ודלא כמהרש"א. ומעניני גיטין וקידושין או לאסרה על בעלה אם צריך דרישה וחקירה עיין סימן י"א בא"ה ובח"מ סימן ל' בב"י באריכות:

הדרן עלך האשה בתרא וסליקא לה מסכת יבמות