קרבן נתנאל על יבמות קעא

הרי זו לא תנשא ולא תתייבם. והרי הרי"ף והרמב"ם ורבינו וטור בסי' קנ"ו פסקו כהך מתני'. ותימה דהך מתני' מוקי בש"ס כר"מ ולא קי"ל כר"מ דחייש למיעוטא ומהרש"ל סי' ב' תירץ דרבא פליג אהא דלעיל דאמר מחוורתא כר"מ. ומוקי מתני' אליבא דכ"ע משום דסמוך מיעוט דמפילות לחזקת שוק שהיתה עומדת בתחלה וה"ל מחצה על מחצה. ואתיא אפי' אליבא דרבנן. אכן הטור שפסק נמי כן ולא הזכיר דברי אביו כמדומה שלא הרגיש בזה ע"ש באריכות. ופלא בעיני היאך יתכן לומר דרבנן מודו לר"מ במיעוט וחזקה. דהא פליגי רבנן בחולין פ"ו עלה דר' מאיר דמטהר התינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו וטעמיה דר"מ דמיעונו תינוקות אין מטפחין ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא. ורבנן מטמאין ש"מ דפליגי אפי' במיעוט וחזקה. וי"ל דרבנן לא פליגי עלה דר"מ אלא לקולא. אבל לחומרא איכא למימר מודו רבנן לרבי מאיר דחיישינן למיעוט וחזקה. אבל בתוס' ד"ה חזקה משמע דרבנן פליגי אפי' בסמוך מיעוטא לחזקה. וכן משמע מלשון תוס' בבכורות גם מדברי רבי' בשמעתין ובבכורות ובריש חולין אלא דאנן חיישינן למיעוט וחזקה להחמיר. מש"ה קים לן כמתני' דהכא להחמיר דלא תנשא דחיישינן להחמיר במיעוט וחזקה. אע"ג דרבי' דוחה ראיית ר"ת מהך דרשב"ג בבכורות. אבל מ"מ לדינא סובר רבי' כר"ת בהך מלתא דכל היכא דחזקה סמוך למיעוטא חיישינן להחמיר. ולא פליג אר"ת אלא לענין חלב פוטר. ובזה ניחא מה שמסיק הכא דלא כר"ת ובפ"ק דחולין סי' ט"ז סתם כדברי ר"ת. דקים ליה כר"ת בהך מלתא דהיכא דסמוך מיעוט לחזקה חיישינן להחמיר ולא מטעמיה דנסתייע מהך דרשב"ג בבכורות דליתא. אבל לדינא דמיעוט וחזקה קים ליה רבי' כר"ת כמתני' דהכא ויש ראיה לזה מגוסס שאבאר בסמוך. ובפ' הלוקח סי' ב' הניח בעל תי"ט בצ"ע ע"ש:

עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה. מכאן קשה למ"ש הרוקח דאשת כהן מעוברת מותרת ליכנס באהל המת דס"ס שמא הוא נקבה או שמא נפל ע"כ. א"כ תינשא מכח ס"ס. וצ"ל דס"ל דבמקום דהוי חזקת איסור באיסור דאורייתא לא מהני ס"ס כמ"ש הט"ז סי' ק"י ס"ק ט"ו וז"ל העולה מזה להלכה דבכל איסור ודאי כו' ודומה לזה האשה שהיתה בחזקת אשת איש ונולדו אח"כ ספיקות במיתת הבעל אפי' איכא ספיקי טובא לא יועילו כיון שאתה באת להוציאה מכלל א"א עכ"ל. והכא נמי החזקה מייתי לה ליבום. לא מהני ס"ס ומזה סעד לדברי ט"ז:

ומיעוט ניצולין ולא חיישינן למיעוטא וחזקה. ובבכורות פ"ג סי' ב' וז"ל ובגוסס נמי לא אזלינן בתר רובא להשיא אשתו משום דסמכינן מיעוטא דחיים לחזקת א"א. ע"כ אדלעיל קאי שמביא עוד ראיה דסמכינן מיעוט לחזקה. וכ"כ מהרש"א. אבל בעל תוי"ט שם כתב וז"ל מלשון רבי' דהכא נראה דבגוסס נמי לכתחלה אין מעידין עליו שהוא מת אבל אם נשאת לא מפקינן דהא מדמה גוסס לדין מים שאין להם סוף ע"כ. וזהו חידוש דין להתיר בדיעבד מה שלא נזכר בכל הפוסקים ואם כדבריו היה לרבי' להקשות אר"ת נמי מגוסס כמו ממים שאין להם סוף. אלא בדיעבד נמי אסור בגוסס. יען מצאתי ראיתי כדבריו שלהי מכילתין דף קכ"א בתוס' ד"ה ולא היא כו' לא חיישינן לאותו רוב ולא תינשא לכתחלה כמו רוב גוססין כו'. ש"מ דבגוסס נמי לכתחלה הוא דלא תינשא ואם נשאת לא מפקינן מיניה. וכן הדין דמ"ש דבמים שאין להם סוף דבדיעבד לא מפקינן דסמכינן ארוב ה"נ בגוסס סמכינן ארוב:

ואיכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה. ופריך בשמעתין מהא דתנן לעיל ניתן לי בן במדינת הים כו' עד חולצת ולא מתיבמת ומוקי רב פפא בגרושה ורב חייא באמרה אני והוא נחבאנו במערה וכ"פ הרמב"ם ורי"ף ורבי' השמיטו אוקמתות הללו. וצ"ל דסמכו אהאי שבקי למתני' דדחיק ואוקמיה אנפשיה בכה"ג. וב"ח וב"ש בסי' קנ"ו מיישבים בדרך שלאו פירכא היא ודבריהם א"א להבין דא"כ לדבריהם מאי פריך התלמודא ע"ש:

בפרק החולץ. דף ל"ו. אע"ג דאביי דחי לה התם. דיחויא בעלמא היא. תדע דהא ר' יוחנן לעיל (יבמות דף מ"א) קמפרש טעמא דהיבמה לא תחלוץ תוך ג' חדשים מהאי טעמא א"כ מצריכה כרוז לכהונה. רשב"א. כך היא גרסתו. וגי' דידן סתם תלמודא מוקי הכי ופריך לה ומסיק טעמא אחרינא ע"ש: