קרבן נתנאל על יבמות קסח

ומניח כתובה ביניהן ומסתלק. לפמ"ש רבי' בפ' נערה שנתפתתה סי' ד' דארוסה יש לה כתובה מתנאי ב"ד ניחא. אבל הרמב"ם בפ"י מהל' אישות שפוסק דאין לארוסה אלא בשכתב לה צ"ל דהכא מיירי שנאבדה כתובה וכל א' טוענת שהיא היא שכתב לה. א"נ שאיירי בשמותיהן שוות. או שקנו מידו והעדים הלכו למדינת הים או שמתו כ"כ ה"ה:

וקי"ל דהלכה כר"ע מחבירו. וע' בח"מ סי' שס"ה בש"ך ס"ק ב' שהאריך. ובש"ע שם כל א' נשבע שזה גזלו ומשלם גזילה לכל א' ואחד. ובש"ע א"ה סי' מ"ט ואם קידש בביאה קנסו אותו חכמים שיתן כתובה לכל אחת וא'. ונתקשה בזה בספר ב"ש ס"ק ב' אמאי לא ישבעו הנשים דהא בש"ס מדמה אלו שני דינים להדדי ע"ש. ולי לק"מ דהכא חמש נשים תובעין אותו [ואם] הוא היה טוען ברי כמו הם שאינו חייב אלא לאחת מהנה שידוע לו היה נשבע ופטור ועכשיו שטוען שמא הוא מחוייב שבועה דאורייתא דהא מודה באחת מהם ואין יכול לשבע משלם משא"כ התם לענין גזל השבועה לנגזלים כדתנן אלו נשבעין ונוטלין הנגזל וכו'. מש"ה כל אחד נשבע:

בפרק הכותב. דף פ"ד. וע"ש בסי' ב' מ"ש שם: