קרבן נתנאל על יבמות קנט

ואיכא דעבדי ליה סמתרי וחיי. אבל אם אמרה שראתה שנפצע מוחו וכ"ש חתכו ראשו וכל הדומה שא"א לחיות ולא מהני ליה סמתרי דמהימנא דלא משקרא כמו שנאמנת אי אמרה מת וקברתיו. אבל לדעת הרמב"ם דמשקרת. אף בכה"ג אינה נאמנת דמאי שנא:

איבעיא להו החזיקה היא מלחמה בעולם מהו. ואי קשיא תפשוט ליה ממתני' דקתני שלום בעולם נאמנת דהא ודאי מת בעלי במלחמה קאמרה דאי על מטתו מאי אריא שלום בעולם אפי' מלחמה בעולם אמרו לעיל כי אמרה מת על מטתו מהימנא אע"כ מת במלחמה איצטריך לאשמועינן היינו החזיקה היא מלחמה בעולם. תריץ מתני' דאמרה מת סתם. ואשמועי' מתני' דהואיל ושלום בעולם אע"ג דלא אמרה מת על מטתו בהדיא מסתמא מת על מטתו קאמרה. ובזמן שיש מלחמה בעולם מסתמא מת במלחמה קאמרה עד דאמרה מת על מטתו. וכי קמבעיא ליה לרבא כגון דיש שלום בעולם ואמרה איהי מת במלחמה. רש"י. וק' הא דקאמר רבא רעבון גריע ממלחמה דאילו מלחמה כי אמרה מת בעלי במלחמה הוא דלא מהימנא עדיפא מיניה ה"ל למימר אפי' אמרה מת בעלי סתמא נמי לא מהימנא. וע"ק תו מה דאמר רבא הא מת על מטתו מהימנא משמע הא מת סתמא לא מהימנא וקשה דיוקים אהדדי. ונראה דודאי אם נאמר דאם היא החזיקה מלחמה בעולם ואמרה מת בעלי במלחמה איירי מתניתין דנאמנת. אית לן למימר אם יש מלחמה בעולם אם אמרה מת בעלי במלחמה הוא דאינה נאמנת הא מת בעלי סתם נאמנת. אבל אם נאמר החזיקה היא מלחמה בעולם וקאמרה מת בעלי במלחמה אינה נאמנת ורישא דמתני' דקתני נאמנת איירי באומרת מת בעלי סתמא וע"ז קתני בסיפא מלחמה בעולם אפי' אומרת מת בעלי סתמא אינה נאמנת. א"כ הני תרתי דינים תליא אהדדי. ורבא גופיה הוא דמבעיא ליה לכך קאמר תרתי מילי דפסיקא דאילו מלחמה בעולם כי אמרה מת בעלי במלחמה הוא דלא מהימנא. הא מת בעלי סתמא רבא גופא מספקא ליה. תו קאמר הא מת על מטתו מהימנא זה מלתא דפסיקא הא מת בעלי סתמא רבא גופה דקא מבעיא ליה ודו"ק:

ועבדינן לחומרא. ואם נשאת תצא דהא ספק אשת איש היא.

אשה כלי זיינה עליה כלומר שמניחין אותה כדי לבא עליה. מש"ה נאמנת לומר שהמתינה עד צאת נפשו שאינה מתייראה מן הלסטים משא"כ ברעש מלחמה היא יראה לעמוד עד שימות לפי שזורקין חצים ואבני בליסטראות ואינם מתכוונים על מי שיפול. ואנן סהדי שהיא ממהרת לברוח על נפשה. ובשו"ת חכם צבי סי' צ"ה בנה יסודו על העיקר הזה לסעד להרמב"ם דהך ברייתא דלסטים איירי באמרה הוא מת וקברתיו. ע"ש מעייל פילי בקופא דמחטא שהעיקר חסר מן הספר. ה"ל לתרצן לתרץ שאני התם דאמרה קברתיו ואשה כלי זיינה כו'. כמו כן ברמב"ם לא הזכיר בדין לסטים שאמרה קברתיו. גם מה שמביא ראיה שם מר"י האחרון שכוונת רמב"ם דקברתיו לא מהני בשעת מלחמה דדלמא איש אחר היה ליתא שאותו דין שכתב ר"י האחרון שאמרה שאחר כמה ימים שנפסקה המלחמה קברה את בעלה בזה כ"ע מודו הואיל ולא יכולה לראותו בשעת מיתתו וכסבורה שהוא בעלה עד שתאמר הכרתיו ע"י סימנים. אבל אם אמרה מת וקברתיו תיכף או ע"י סימנים נאמנת לדידן ואי תימא דלהרמב"ם בכה"ג ג"כ נאמנת לא ה"ל לסתומי. ולפלוג דבכה"ג נאמנת. אלא ש"מ דלהרמב"ם משקרת ואומרת בדדמי ובכל גוונא אינה נאמנת:

ורב חייא בר אבין אמר. מלשון זה משמע שפוסק הרי"ף ורבינו כר' חייא בר אבין כך לפי גרסתם אבל בגי' דילן סבר רב חייא בר אבין משמע דלית הלכתא הכי אלא כדרבא. רשב"א ומהרש"ל: