קרבן נתנאל על יבמות קמד

דרמי בר יחזקאל כוותיה. וא"ת מנ"ל דטעמא דרמי בר יחזקאל משום דבשעת נפילה נראית ככלתו. דלמא טעמיה דרמי בר יחזקאל גופא משום דרבי אושעיא דממאנת לזיקתו. וי"ל דע"כ טעמא דרב"י משום דבשעת נפילה נראית ככלתו מדנקט אסורה לאביו מכלל דלעלמא שרי ואי טעמא משום דאין ממאנת לזיקתו אסורה נמי לעלמא תוס' לעיל (יבמות דף י"ג:)

וכן כל אמוראי דלקמן דפליגי במיאנה ביה. אם אסורה לאחין או לא. הא אם אין יבם אלא אחד כ"ע מודו שאסורה לו דממאנת לזיקתו דחד וע' בהמלחמות באריכות בזה הענין:

בך הוא דלא רעינא הא באחיך רעינא. וה"ה אם אמרה אי אפשי בפלוני יבם אבל אם אמרה סתם אי אפשי בקידושין שקידשני אמי ואחי אסורה נמי לאחין:

דקאי ר' יוחנן כוותיה דכי אתא רבין א"ר יוחנן מיאנה בזה מותרת לאחין. משמע דוקא לאחין אבל לו אסורה. אבל אם מיאנה בזה ובזה אסורה לתרווייהו ויוצאת בלא חליצה דממאנת לזיקה דתרווייהו וכ"פ מהרש"ל: ה"ג

מכשירין בשנים. מתחלה משמע שבא לפסוק דבעי ג' ובסוף הביא פסק הלכה דמכשירין בשנים. וצ"ל דלכתחלה בעינן שלשה ודוקא בדיעבד מכשיר בשנים וכ"ה דעת ר"ח והעיטור. הקשה בספר ב"ש בסי' קנ"ה ס"ק י"א כיון דהלכתא בשנים הוי כמו עדים ותו לא חיישינן שהב"ד יסמכו עליהם דבתר עדים דייקי וא"כ קשה איך פסקו בפשיטות כל מי שיראה שמיאנה בפני שנים יכול לכתוב הא בפני שנים יש לחוש שמא לא היו מכירין ואיני יודע איך כל האחרונים לא שתו לבם לזה ע"כ. וכבר הקדימו בזה הרב ב"י בבדק הבית סי' הנזכר. ותי' דאפשר אורחא דמלתא מסתמא שאינה ממאנת אלא בפני המכירים אותה ודוחק ולי נראה דאם אותם שמיאנה בפניהם המה יתנו לה גט מיאון. א"כ הם חותמין ואם באת לינשא יראו הב"ד שאין על החתימה אלא שנים ולכתחלה צריך להיות ב"ד של ג' יקדקו אחריו שמא לאו דינא גמירי ויחקרו אחריה אם היא היתה אשת פלוני. ואם העדים שראו המיאון יתנו עידיהן יזכירו בתוך גט מיאון בפני מי מיאנה וישאלו להעדים אם הכירוה ב"ד הראשון כמ"ש תוס' דף ק"ו. ד"ה לפיכך:

פירוש לענין מיאון. דלא תימא חליצה ומיאון דמיא להדדי שתצא ע"י מעשה שלהם ומיתנו במתני' נמי בהדדי א"כ גבי חליצה נמי מכשירין בשנים ע"ז פי' דוקא לענין מיאון אבל חליצה אפי' בדיעבד פסולה בשנים כדאמר רב נחמן גופיה כמ"ש רבינו בפ' מצות חליצה סי' י"ד: