קרבן נתנאל על יבמות קמג
Korban Netanel on Yevamos 143 (Korban Netanel on Yevamot 143) · קרבן נתנאל על יבמות · free full Hebrew text
Open in the reader →אפי' מטבריא לציפורי. פי' רש"י אע"פ שישיבת טבריא גדולה משל ציפורי הלך אחריו לציפורי. ודווקא כגון ציפורי שיש שם ב"ד אבל אם היבם דר בכפר אינה מחויבת היבמה לילך אחריו ולחלוץ שם רק שתשלם לו הוצאות הדרך ועיין ב"ש בשער חליצה סק"ב:
וגירסת רב אלפס מודה רבא בלא אבה יבמי כר"ז דאמר כל הראוי לבילה. ר"ל שצריך למקריי' עם היבמה שתוכל לקרות לא אבה יבמי בפעם אחת וכיון שראויה לקרות אם אח"כ לא קראה בפרי ב"ד בפעם אחת לית לן בה כיון דראויה לבילה כו'. וע"ז השיג רבינו מה ענין ר"ז לכאן דמ"מ יש לטעות בפירוש דבריה שאמרה לא. בהפסק. נראה כאומרת שזה שאתם סוברים שיבמי לא רוצה ליבם אינו כן אלא אבה יבמי ליבמי:
מר זוטרא משרטט וכתב לכוליה פרשה. עיין במגילה פ"ב סי' י"א מה שכתבתי ליישב קושיות בה"ז על רבינו ע"ש:
דקי"ל שלש כותבין. הקשה בספר תפארת שמואל בחידושי י"ד סי' רפ"ד דהא רבינו בפ"ב דמגילה סי' י"א פסק כבעל ה"ג דקי"ל כר' יצחק דאמר שתים כותבין שלש אין כותבין. וכן כתב הטור בשם אביו סי' רפ"ד. ונראה להגיה לפי פרש"י דקי"ל שלש כותבין. כי כן פירש רש"י הכא בשמעתין אח"כ מצאתי כמו שהגהתי בברכת הזבח במנחות דף ל"ב. ד"ה הא מורידין ונהניתי. אבל הרמב"ם בפ"ז דהל' ס"ת ופ"ד דהל' יבום סתרי אהדדי וע"ש בכ"מ:
לא עשאה ולא כלום. היינו שצריכה לרוק עוד פעם כתיקונה אבל בדיעבד שאין היבם ויבמה לפנינו אינו מעכב דהא לא גרע מאילו לא רקקה כלל:
ונהגו העם למונעה מכל מאכל קודם החליצה. לפי שאין אנו בקיאין איזה דברים שמרבים רוק. ואפשר מטעם זה השמיט הרי"ף הא דרבא דלאו דוקא שום או גרגישא בזמן הזה. מהרש"ל: סדד חליצה
וקבעי דוכתא. משמע אפי' בו ביום. ולכתחלה קובעים מבערב. ובש"ע בסדר חליצה שאין קובעין מקום בשבת. וכתב מ"א סי' של"ט סק"ג דהיינו טעמיה שלא יהא נראה כאילו דנין בשבת ולפ"ז בי"ט מותר לקבוע מקום דהא דנין בי"ט כדאיתא להדיא במ"ק דף י"ד ועיין תוס' שם ד"ה ממנעי והעולם לא נהגו כן. ע"כ נראה דהיינו טעמיה כמו דאין מערבין ברגליו בי"ט דהוי הכנה לחול ה"ה בכה"ג. ודלא כב"ש שאומר הטעם דהוי כאילו בונה מקום. ברם אחר העיון התוס' במ"ק הוא נגד הש"ס ערוכה בסנהדרין דף ל"ו ע"א ולכאורה דבר תמוה הוא. וצ"ל דמה שכתבו תוס' במ"ק הוא לאביי. ואביי אזל לשיטתו כמו שמבואר בשמעתא דסנהדרין שאביי לא חש לקושיות דרבא דס" לשרציחת ב"ד דוחה י"ט. ואנן קי"ל כרבא וצדקו דברי מ"א ודו"ק:
אם תרצה ליבם יבם. וכבר כתבתי בשם מהרש"ל דעכשיו שיש תקנת ר"ג מש"ה אם הוא נשוי אין אומרים לו כך דהוי כחוכא וטלולא:
שתי רצועות לקושרו. מהרש"ל אומר שהרצועות יתפור מלמעלה לקרסים וקושר בהן מלמעלה למטה כדי שיהיה הקשר ע"ג בשר רגל. ונראין דבריו. משני טעמים א' דהוי דומה לסנדלא דטייעא לעיל סי' ד' ע"ש פירושו. וכל מה שיש לעשות צורת סנדל עדיפא. ועוד לפי מה דאיתא בסדר חליצה שמתיר הקשר הרצועות. ואח"כ מתחיל להתיר קרסים מלמטה למעלה ואם הקשר למטה מן הקרסים אז מתיר כסדר הכל מלמטה למעלה:
בקשר ולא בעניבה. ומהרש"ל מסיק להלכה לעשות קשר א' ועניבה ע"ג. ואנן נהיגין ב' קשרים ועניבה ע"ג לצאת ידי כולם:
ושולפתו מעל רגלו בימינה ובשמאלה. תופסת הרגל כ"ה בירושלמי. ונראה דנכון לעשות כן כדי שהוא לא יכול לסייעה בחליצה נ"ל:
ומשרטטין הקלף וכותבין לה. ועכשיו אין נוהגין לכתוב. ומהרש"ל אומר שנכון לכתוב. ולפי שיטתו שבנשוי אין אומרים לו אם תרצה ליבם יבם אין נכון לכתוב דהא בשטר חליצה כותבין רבנן דייני אמרו ליה אי צבית לייבומי תייבם. ויש אומרים שמה"ט אין כותבין דכל פעם צריך להיות עשרה בני אדם והוי פרסום ולהכי אין צריכה שטר ראיה: 0הדרן עלך מצות חליצה פרק י"ג