קרבן נתנאל על יבמות קטו

ה"ג דאמרי' מאי הוה לה למיעבד וכן אמר רב לא שנו אלא שנישאת בעד אחד וכ"ה ברי"ף ובגמ'. והשאר אך למותר וטעות: ה"ג

רישא דעבדא איסורא קנסו רכנן. הקשתי לשאול. ולימא טעמא דסיפא משום קידושי טעות דכהן ונמצא לוי ולא יוכל להקשות רישא נמי נימא נישואי טעות הוא דהא אמרינן לקמן (יבמות דף צ"ד) דאין תנאי בנישואין כמו שהקשה תוס'. ומה שתירצו תוס' דקידושי טעות לא שכיחי דלא חיישינן לשמא יתלו בקידושי טעות דר"ע לחודיה הוא דחייש להכי לקמן בפירקין (יבמות דף צ"ד.) אבל רבנן סברי דלא חייש לשמא יתלו בקידושי טעות ולהכי צריכין להך שינויא לחלק בין היכא דעבדא איסורא או לא. זהו ניחא לפי הסוגיא דשמעתין לאוקמי מתניתין אף כרבנן דר"ע אבל לפי מסקנא דקי"ל כר"ע כמו שכתב הרי"ף ורבינו לקמן בפ' זה ריש סי' ו'. א"כ קושית תוס' במקומה עומדת. וניחא לי ע"פ מ"ש מהרש"ל לתרץ קושיות תוס' דף פ"ח ד"ה אי הכי הא דלא פריך מרישא משום כל היכא דנשאת בעדים קלא אית להו ויודעים הכל שע"פ עדות של אלו שאמרו מת בעלה היא נישאת וא"כ ידוע שקידושי טעות הן משא"כ בהתרת ב"ד דלא ידעינן באיזה ענין התירו אם בעדות מיתה או בגירושין. ולפי סברא זו מתיישבת קושית התוס' דצריך שינויא לחלק בהיכא דעבדה איסורא. דהא אליבא דהלכתא אסורה לחזור לראשון אפי' שלא ברשות ב"ד דלא אמרי' מאי הוה לה למיעבד א"כ קשה באמת מ"ט דהא לא שייך האי טעמא דשמא גירש זה דכיון דנשאת בעדים קלא אית להו. וע"כ צריך לתרץ כיון דעבדא איסורא קנסוה ולהכי אפי' אם נשאת ע"י עדים אסורה לחזור לו כמ"ש מהרש"א דלמסקנא ניחא לפי שיטתו וכל זה ניחא לשיטת הרי"ף דגרס אלא. אבל לשיטת רבינו דבצירוף טעם זה שמא גירש חשו להיכא דעבדא איסורא ודאי הקושיא במקומה עומדת וצ"ע:

ואי אפשר לומר כן דהא לקמן וכו'. קשה עלי מאוד להסיר קושיות רבינו מהרי"ף ועוד פלא בעיני הלא הרי"ף עצמו הביא הך דרב גידל אמר רב דלא אמר ר"ע באשת אח ה"ד כגון שקידש כו' אבל בנישואין מי איכא למימר תנאה הוי ליה בנישואין ומש"ה אשתו שריא במתני'. כמו שהביא רבינו בפ' זה סי' ו'. וקשה דידיה אדידיה דמ"מ הוה לן למקנס כיון דעביד איסורא. והאיר ה' עיני בזה ליישב דברי הרב הגדול וזהו ע"פ שהקשתי לימא טעמא דסיפא משום קידושי טעות כהן ונמצא לוי ולא יוכל להקשות רישא נמי דהא אמרי' אין תנאי בנישואין כמו שהקשה תוספת כמו שהארכתי. וניחא לי דהא קי"ל יש תנאי בחופה. ואנן קי"ל דלאו דוקא נשאה ובעלה כיון שנכנסה לחופה כל הדרכים אלו בה כ"כ כל הפוסקים. וא"כ אכתי הוי קשה רישא נמי היינו בנכנסה לחופה ולא נבעלה. ומש"ה משני התלמודא אלא רישא דעבדא איסורא. ונכנסה לחופה נמי עבדא איסורא כיון דקרובה לביאה כמ"ש נ"י. נמצא להך שינויא נכנסה לחופה כל הדרכים האלו בה. משא"כ להך אוקמתא דטעמא דסיפא משום קידושי טעות כהן ונמצא לוי. ע"כ רישא לא איירי אלא בנבעלה. אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה באמת אינה אסורה על בעלה כמו בנתקדשה מש"ה אמר אלא דהשחא הדר מהך אוקמתא דלא אמרי' בקידושין טעמא משום תנאי אלא דיש לחלק דיאמרו גירש זה ונשא זה משא"כ בסיפא דלא עבדא איסורא וע"ד שפרש"י ורבינו נמצא דדעת הרי"ף כדעת רבינו. וצדקו מאוד דברי רמ"א סי' קנ"ט סעיף ד' בהגהתו ומותרת לבעלה ודלא כב"י בבדק הבית ובית שמואל נמשך אחריו שם ובסי' ט"ו שהאריך דדעת הרי"ף שאסורה לבעלה משום קנס דעבדא איסורא אפי' לא שייך טעמא שמא יאמרו גירש זה ע"ש. כי מי שיאסר אשה לבעלה. בנדון זה עליו להסיר קושיות רבינו ומה שהקשתי לרי"ף אז נודה לו ודי למבין: ה"ג כשנטלה זו כתובה או מזונות: