קרבן נתנאל על יבמות קי

אגדרוגינוס בריה בפני עצמו. להרי"ף צ"ל שאינו ספק אלא בריה בפני עצמו כגון בריה שבמקומות אחרים. כ"מ בבכורות פ' ו' סימן ח' בכור אנדרוגינוס ס"ל להרי"ף דמותר אפי' בגיזה ועבודה ע"ש בביאורי מעדני י"ט. וכ"מ ממה דפסק הרי"ף סוף פרק ראשון אשת אנדרוגינוס לא חולצת ולא מתייבמת ואי ספיקא הוי היתה צריכה חליצה ודלא כב"ח א"ה סי' מ"ד ס"ק ג'. ודלא כמ"א סימן תקפ"ט ס"ק ב' שכתב לרי"ף פי' דאע"פ שחבירו ג"כ אנדרוגינוס אם באותו פעם שהוא נקבה הוי חבירו זכר אינו מוציאו ע"כ. כי אנדרוגינוס בריה בפני עצמו וכל א' בריה בפני עצמו. והלשון ג"כ מוכיח מדקאמר מוציא את מינו משמע כל מין אנדרוגינוס ולדבריו ה"ל למיתני מוציא אנדרוגינוס דכוותיה וכ"כ הרמב"ן בקונט' אחרון למס' יבמות וכן באנדרוגינוס לפי שלא הכריעו עליו בסימנים של איש לעשותו כאיש ולא בסימנים של אשה לעשותו כאשה לפיכך הוציאוהו מכלל שניהם ועשאוהו בריה בפני עצמו ומיישב שם כל קושיות תוספות ע"ש:

המשנה נשנית תחילה. והתוס' הניחו קושיא זו בתימה ופלא שלא ראו דברי הרי"ף:

אמרי בי רב משמיה דרב הלכה כר' יוסי. ראיתי בס' שו"ת חות יאיר סי' צ"ד שהקשה למה להו לפסוק בכל הני כר' יוסי. הא רבי יוסי לחוד הלכתא כוותיה נגד ר"מ ור"י לכ"ש אם ר"ש ג"כ מסכים עמו והניח בצ"ע. ולק"מ דבאנדרוגינוס הוצרך לפסוק כרבי יוסי לפרש"י לאפוקי רבי יוסי דברייתא. ולפי' הרי"ף להיפך. ובהרכבה לאפוקי מדשמואל דפסק כת"ק. וכן בקושי וקידוש:

וכיון דפליגי אליבא דרב מסתבר דהלכה כדאמרי בי רב. כל זה מלשון ר"י ולא הכרעת רבינו. וכן איתא להדיא בבכורות פ' ו' סי' ח' ע"ש:

ולהאי פיסקא חייבין עליו סקילה. פי' מהרש"ל שכתב רבינו כן לדעת ר"י אבל רבינו בעצמו לא הכריע בין דעת הרי"ף ור"י וכ"ה להדיא שם בבכורות וז"ל וכיון דפליגי בהאי פיסקא דכוותיה טוב להחמיר ובכור מספק הוא. ולענין שופר ומגילה דעת רבינו דאנדרוגינוס אינו מוציא אלא מינו. דלענין איסור לחומרא. ולענין ממון לקולא דהכהן עליו להביא ראיה שהוא בכור כדעת ר"י ולענין קידושין הוי ספיקא. ואם הדר וקידש צריכה גט משני ומש"ה לענין מילתו אינו דוחה שבת כ"כ רבינו בפ' ר"א דמילה סי' ז' וז"ל בשם הרי"ף יש אומרים הלכתא כרבי יהודה דמחללין עליו את השבת וגאון אומר דלית הלכתא כוותיה. וקים להו לרי"ף ולרבינו כדעת הגאון. והא דכתב רבינו בגיטין פרק השולח מדכתב הרי"ף וגאון פסק כרבנן ולא אמר מסתבר כוותיה אלמא לא מסתבר ליה כפסקא דגאון ע"כ שאני התם דגם בירושלמי קים ליה כרשב"ג ומסתבר טעמיה. אבל הכא דעה ראשונה אינו אלא בשם יש אומרים. וודאי קים להו כפסק הגאון. א"נ דאם ס"ל דדחי שבת היינו טעמיה דרבי קרא כדאיתא בסוגיא התם וכ"כ פוסקים לדעת הרמב"ם. והא דכתב רבינו סוף פ"ק סימן ט' דאשת אנדרוגינוס לא חולצת. העתיק לשון הרי"ף כדרכו שעשה חיבור על ספר רב אלפס כדאיתא בכללים. וליה לא ס"ל אלא אשת אנדרוגינוס צריכה חליצה והטור ס"ל דמסקנת רבינו כדעת ר"י בעל תוס'. אך לענין בכור מצי ישראל לומר קים לי כדעת הרי"ף. ומ"ש רבינו בפרק ראוהו ב"ד סי' י"ט אנדרוגינוס אינו מוציא שאינו מינו וכן במגילה פ"א סימן ד'. צ"ל דהעתיק לשון הרי"ף אע"ג דלא ס"ל כדאיתא בכללים יען דעת הטור בעצמו אף שכתב וכן מסקנת א"א הרא"ש מ"מ לא פסק כוותיה וס"ל ג"כ לספיקא ובכ"מ ס"ל לחומרא ובזה ניחא כל מה שמקשה עליו הב"ח בי"ד סימן רס"ה ע"ש. גם שם כתב לדעת הרי"ף שסובר אנדרוגינוס ספק זכר ספק נקיבה וכבר השגתי עליו. נמצא דעת הטור ודעת רבינו לפי' המהרש"ל עולים בסיגנון א' וכ"פ בש"ע בכל הדינין כנלע"ד. ואם תקשי הלא הסוגיא בכל מקום שכתב הטור וכן מסקנת א"א הרא"ש ז"ל. שפסק כן להלכה כדאיתא בכללים. י"ל היינו היכא דלא מוכח אבל בענין אנדרוגינוס כתב הטור בכמה מקומות דהוי ספק. ע"כ צ"ל דלא כתב כן אלא הראה לדעת רבינו ז"ל: כתב