קרבן נתנאל על תענית ד

אמר ר"א הלכה כר"ג. תימה הלכתא למשיחא ל"ל. בשלמא על ר"א גופא ל"ק די"ל כמו שתירץ ר' חיים כהן דלא פריך הלכתא למשיחא. אלא בדבר עבירה דהוי מילתא דלא שכיחא כלל. כ"כ תוס' יומא דף י"ג. אבל ודאי על הרי"ף ורבינו קשה. ומה שתי' הר"ן בזה ע"ש בדוחק. ונראה דהך מילתא פסק ר"א לבני א"י אפי' לאחר החורבן כדאשכחן מילי טובא שהניחו לבני א"י כמו שנהגו בזמן בהמ"ק קיים. וא"ת בין להר"ן בין לדידי קשה הא לעיל (תענית דף ד') משני תלמודא כאן בזמן שאין בהמ"ק קיים דליכא עולי רגלים מזכיר ומשאיל מיום טוב האחרון. כאן בזמן שבהמ"ק קיים דאיכא עולי רגלים בהא אמר ר"א הלכה כר"ג ואין מתחילין להזכיר או לשאול עד ז' מרחשון אלמא הך דר"א איירי בזמן שבהמ"ק קיים. י"ל הך סוגיא אזלי לתרץ מילתא דר' יוחנן דאמר התחיל להזכיר מתחיל לשאול ע"ש. אבל מסדר תלמודא לא ס"ל כהך דר"י דהא תניא חנניא בגולה מתחילין לשאול ס' מתקופה ושמואל פסק כחנניא. ואילו לענין הזכרה לא מצינו דיש חילוק ביו בני א"י בין בני גולה דא"כ ה"ל לש"ס להעמיד הך ברייתא דחנניא אמתני' קמייתא לענין הזכרה ש"מ דלענין הפסקה קיי"ל כר"י פסק מלשאול פסק מלהזכיר. אבל לענין התחלה לא קיי"ל כוותי' ובהכי ניחא תרתי דר"י ל"ל אלא ר"י קמייתא היינו לדידן דפסקינן כוותיה אבל לאידך דר"י לא קיי"ל כוותיה והלכה כר"י דמתחילין להזכיר בי"ט האחרון של סוכות ולשאול לבני א"י בז' מרחשון הלכה כר"ג. ולבני גולה הלכה כחנניא ס' בתקופה מתחילין. ועוד ראיה דאיבעיא התם ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן והך איבעיא לא שייך אלא לבני גולה דבני א"י לית להו תרי יומי. ש"מ דלענין הזכרה מתחילין בשמיני עצרת ולענין שאלה הלכתא כחנניא ושמואל גופא הכי ס"ל. דפסק לענין שאלה כחנניא. ובהזכרה מתחיל במוספין:

ה"ג ובגולה עד ששים יום:

דבירושלמי בקשתיו ולא מצאתי:

היה הזרע אבד. לשון רבינו בתשובה שהעופות והעכברים יאכלהו:

וישר מאד בעיני. מ"מ בכל מדינות הללו לא נהיגין כוותיה. ולא עוד אם שאל אדם עד ס' בתקופה מחזירין אותו: