קרבן נתנאל על תענית א

ה"ג אמר לו ר' יהושע:

ה"ג אמר לו ר"א אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר:

ה"ג אמר לו ר' יהושע א"כ:

ה"ג לא חייבו:

ה"ג א"ר חנינא בימות החמה אמר משיב הרוח:

מוריד הגשם מחזירין אותו. וא"ת מאי תקנתיה בחזרה הלא כבר קילל. כבר תירץ רש"י דלא התפלל תפלתו כהוגן ואינו נחשב למאומה מש"ה חוזר לראש הברכה. ועי' מ"ש הרב מעדני יו"ט בפ' תפלת השחר סי' י"ד בזה:

ויחזור לראש הברכה. היינו משום דר' חנינא לא אמר חוזר לראש התפלה משמע דאינו חוזר אלא לראש הברכה. דהא לא על חנם טבעו חכמים אבות לשלש ברכות. וכדי שלא תקשי לך הרי רב הונא ורב אסי תרווייהו ס"ל טעה בשלש ראשונות חוזר לראש. מש"ה מחלק רבינו דאם סיים כל הברכה ובירך ברכה לבטלה. הוי כמו דילג ברכה שלימה ואז חוזר לראש התפלה דבהאי עניינא קאמרי רב הונא ורב אסי דקאי אמתני' דהתם העובר לפני התיבה וטעה וכמו שפרש"י. וא"כ ר' חנינא ורב הונא ורב אסי לא פליגי:

ולי נראה דהא דקאמר כו'. דברי רבינו ישרים למוצאי דעת. דמבלעדי סברתו א"א לומר דחוזר למכלכל חיים כיון דלא הזכיר להתפלל תפלתו כהוגן. ומה שהתפלל אתה גבור עד מכלכל אינו נחשב למאומה. א"כ מן הראוי לחזור לראש הברכה ומ"ש הב"ח סי' קי"ד ס"ק ז' אינו דעיקר חסר מן הספר ראבי"ה ע"ש:

אלא יאמר משיב הרוח ומוריד הגשם. בלא חתימה כי היכי דלא להוסיף על ברכת שמונה עשרה. משא"כ בברכת המזון שחותם כיון דמסיים ברכות דאורייתא דברכת הטוב והמטיב ביבנה תקנוה:

אמר ר' יוחנן כל שלשים יום. נראה מזה הירושלמי שכך נמי אמרינן בר"ח ובחוש"מ אם נסתפק אם אמר ענין היום אם לא שצריך להחזיר. מיהו בפ' שלשה שאכלו גרסי' בירושלמי אם מסופק אם הזכיר בר"ח ובחוש"מ אין מחזירין אותו. כל בו סי' י"א. הובא בב"י א"ח סימן תכ"ב. ותמה עליו שלא נסתכל במאי דאתמר התם כו' ע"ש. וחלילה לומר כן על גברא רבה כרבינו מאיר. אלא שר"מ רמי דר"י אדר"י דשני מימרות בירושלמי בשם ר"י מיתני וע"כ צ"ל דיש חילוק בין הזכרת הגשם ובין אמירת המאורע דר"ח וחוש"מ. כיון דליכא שלשים יום שאין מזכיר יעלה ויבא בתפלה ובברכת המזון. כמו שפסק רמ"א בסי' תכ"ב. ומשה אמת ותורתו אמת. ודלא כמ"א שם ס"ק ד'. כי כן מוכח להדי' מהני תרתי מימרות ירושלמי דסתרי אהדדי. ועוד נראה לתרץ קושיות ב"י. מה דאתמר התם בירושלמי אשכח תנא ופליג לא קאי אדר"י. כ"א על שמואל דאמר אפילו בודאי שכח אינו חוזר. ודלא כפי' ר"א הנדפס על ירושלמי גם הפ"ח בסי' תכ"ב פי' כן וזה ליתא. ותדע דאי קאי אדר"י. קשה מה ראיה מהך ברייתא דפליג. אימא דוקא תני ברייתא בודאי שכח דבזה מודה ר' יוחנן כדאיתא בירושלמי להדיא בפ' אין עומדין אבל בספק תנא הברייתא נמי סובר דאין חוזר ודו"ק. ואם תקשי לך אי קאי אשמואל אימא הך ברייתא איירי בהזכרת תפלה. ושמואל קאי בבהמ"ז דאין חיוב לאכול פת. י"ל מדלא קתני בברייתא מעין המאורע בעבודה כדקתני בברייתא דר' אושעיא בשבת דף כ"ה. וקתני סתם אומר מעין המאורע משמע בין בתפלה בין בברכת המזון:

וכן הדין נמי אחר שהפסיק. בסי' קי"ד כתב ב"י ונראה דלמנהג אשכנז מיירי שאינם מזכירין בימות החמה לא טל ולא מטר ע"ש. ותימה דאישתמיטתי' מיניה ירושלמי באותה הלכה בטל והזכיר גשם מחזירין אותו. משמע דלמנהג ספרד קמיירי. ולזה צ"ל ע"כ דהירושלמי לענין הפסקה קאי א"כ וודאי קשה מאי חידש תו רבינו שאומר וכן הדין. ונראה דנוכל לפרש דהירושלמי קאי לענין שאלה. דאף למנהג ספרד שמזכירין טל בימות החמה אם לא שאל טל ומטר לא יצא דתפלה היא כמ"ש רבינו פ' תפלת השחר סי' י"ד וכ"פ בש"ע סי' קי"ז ואי קאי אשאלה ה"א דלא קאי אהפסקה. לכן חידש רבינו ואומר וכן לענין הפסקה וא"כ הירושלמי קאי בין אהזכרה בין אשאלה:

ודאי הזכיר וחוזר. הא לאחר שלשים יום ודאי לא אמר ואינו חוזר. כיון דמורגל שלשים יום שלא הזכיר. ומכאן קשה על של"ה דפוס ווילמרשדורף דף ר"ו שהסכים עם הד"מ שבשמיני עצרת לומר צ' פעמים משיב הרוח ומוריד הגשם דאם ריחוק מהני קירוב לכ"ש אבל לנהוג בראשון של פסח צ' פעמים בדילוג אין נראה לו דמהני ע"ש. ולא אבין כיון דמדמה קרוב לרחוק א"כ אם בריחוק מוכח דמהני לענין הפסקה לאחר שלשים. ש"מ דאין לחלק בין עשיית מעשה לשב ואל תעשה אז נדע נמי דין זה בקרוב דהא בחד נושא הוא. והרמ"א כתב דין זה לענין הפסקה וצ"ל דהשל"ה חולק ארמ"א אדין זה נמי וסובר שהוא דעת עצמו. כמו שנרשם שם ואינו כן דהן הן דברי רבינו כאן ע"כ אין לזוז מדין זה וכל פעם סגי בצ' פעמים: