קרבן נתנאל על סוכה צא

ואמגהגא לא מברכינן. עי' בפרק היה קורא סי' ה':

והעם נהגו כר"י ז"ל. ובטור ונהגו כהרי"ף שפוסק כריב"ל דלא מברכינן. וטעות הדפוס הוא שהיה כתוב ונהגו כר"י ורצונו כר' יצחק אלפס. והדפיסו כר' יוחנן אך לפי מ"ש מהרש"א במכילתין ד' י"ח בתוס' ד"ה סיכך שאין לשון הרא"ש להזכירו רי"ף אלא רב אלפס. צ"ל ונהגו כריב"ל. ועי' בעירובין פ"ק סי' ז' ובפסחים פ"ב סי' ט' דלא כמהרש"א:

כיון דרב ור"א בר צדוק עבדו עובדא. ויש לי כאן תימה רבתי על המהרש"ל שכתב בתוס' ד"ה כאן במקדש דלפי' רבינו תם צ"ל דה"ק כאן במקדש פי' פליגי ר"י סבר יסוד נביאים דהיינו הלכה למ"מ ושכחום וחזרו ויסדום וריב"ל סבר מנהג נביאים. אבל בגבולין אף ר"י סבר מנהג נביאים. דוק ותשכח. ולדבריו מאי קאמר בהני תרתי עובדא קסבר מנהג נביאים הא בגבולין כמו הני עובדא כ"ע סברי מנהג נביאים הוא. ע"כ נראה להיפוך דבמקדש ריב"ל נמי מודה דהל"מ הוא. כי פליגי בגבולין ור"י דאמר יסוד נביאים ר"ל יסדו ותיקנו לעשות כן בישראל והא דאמר רב כהנא דילהון היא ר"ל נביאים תקנוה בגבולין ולא הל"מ. והא דפירשו תוס' לפר"ת דילהון היא כלומר שהיא מנהג נביאים. היינו לפי מה דמשני דשכחום וחזרו ויסדום ר"ל האי דקאמר יסוד נביאים על שחזרו ויסדו הלכה למשה מסיני וא"כ לא שייך לומר דילהון משלהם אם לא שס"ל מנהג נביאים. אבל בתר דמחלק בין מקדש לגבולין והא דקאמר יסוד נביאים בגבולין נביאים יסדוהו ולא שהיה בגבולין מעולם הל"מ שפיר אית לן למימר דילהון על יסוד נביאים ודו"ק:

וגם רבינו תם פסק הלכה כריב"ל לגבי ר"י. תוס' פ' גיד הנשה (חולין דף צ"ז.) ובמגילה דף כ"ז:

לפי שבתפלת התמיד אנו נוטלין הלולב. כוונתו לתת טעם למה בתפלת מוסף ולא בתפלת תמיד וקאמר לפי שבתפלת התמיד אנו נוטלין הלולב ולא מוכחא מצות נטילת ערבה שהרואה אומר שהכל הוא ערבה שבלולב לכך אנו נוטלין הערבה בתפלת מוסף בפני עצמה. ב"ח. ולי נראה שס"ל כדעת הרמב"ם שהמוסיף על ב' ערבות עובר על בל תוסיף. ואנן פסקינן כרבנן דלולב אין צריך אגד נמצא האגד כמאן דליתא דמי ואם נלקח הערבה עם הלולב נמצא עובר על בל תוסיף וכן הביא ב"י שהגאונים פסקו כרמב"ם שאין להוסיף על שתי ערבות:

שלשה בדי עלין לחין. עי' מ"ש רבינו לעיל בפרק לולב הגזול סי' י' לגבי הדס:

ורש"י פי' שחב#יט היינו נענוע. והוא מלשון חבוט רמי דבפ"ק דסוכה שפי' נענוע. ב"ח. אמנם בפ"ב דף כ"ב לא כן פרש"י אלא לשון השפלה. ואם כשמשפיל הוא מנענע. אם כן הוה ליה להביא יותר דוגמתו בפרק קמא דף ט' בשחבטן. ולי נראה שהוא מלשון כי תחבוט זיתך וטעמו כי לאחר גמר פירי האילן דרך לנענע אותו כדי להשיר פירותיו: