קרבן נתנאל על סוכה ו

ואליבא דרב נחמן. דרב הונא איתותב:

ולכך השמיטה רב אלפס. וסמך לו על מה שהביא לקמן שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח:

דבין באמצע ובין על שפת הגג פסולה. ולפי דעת רב אלפס ז"ל כי אמרינן בגמרא לקמן (סוכה דף ו') כי אתיא הלכתא לגוד וללבוד ולדופן עקומה. מאן דמני גוד אסיק בהדי' לענין שבת אתמר. דלגבי סוכה ליכא גוונא דנימא בה גוד אסיק דהא מסקינן דאפילו על שפת הגג פסולה. ר"ן. לשיטתו אזל שפירש לעיל הא דאמר רבא בעינן מחיצות הניכרות. דלגבי סוכה בעינן מחיצות כעין דירה. וכשאין מגיעין הדפנות לסיכוך לא אמרינן ביה דופן עקומה. אבל למה שכתב הטור סי' תרל"ב ואפילו אין הדופן אלא י' טפחים והגג גבוה ממנו הרבה שאנו רואין הדופן כאילו עולה עד למעלה ואז נאמר דופן עקומה ע"כ. א"כ נ"מ לגוד אסיק לענין סוכה דנימא ביה דופן עקומה וזה סעד לפסק הטור דזה דוחק דגוד ע"כ אתיא נמי לענין סוכה דגוד אחית מחיצה כולל שבת וסוכה ש"מ דלגבי סוכה נמי אמרינן גוד אסיק מחיצה וכדאמרן ועיין' לעיל סי' ד'. ודע

ורבא גמר מרבותיו שאותו טפח צריך לעשות ממנו צורת הפתח. נשמע מן דא שאין צורת הפתח מועיל להשלים שיעור דופן בשתי דפנות. שאם אי אתה אומר כן להאי לישנא קמא דרבא מאי קולא דדופן שלישית דאמרי בה אפילו טפח. כיון שיש צ"ה ע"פ כולה אע"ג דלענין שבת וכלאים מהני לענין סוכה שאני דבעינן שתי דפנות דעריבן ולפ"ז צריך ליזהר שלא יהיה בד' זויות הסוכה פתחים דליכא שתי דפנות דעריבן. ר"ן:

י"ל בין ישנו במקום אחד בין אינו במקום אחד. והא דבעינן טפח שוחק בשאינו במקום א'. צ"ל דהכי הלכתא גמירי ליה. והר"ן פירש לא איכפת לן אי הוי טפח שוחק או לא. ועיין בתפארת שמואל בשם מהרש"ל שהסכים וביאר ברוחב פי' הר"ן ע"ש:

כשאתה מעמידה בפחות משלשה סמוך לדופן אין צריך צורת הפתח. דזה מקרי ב' דפנות דעריבן כיון דפרוץ פחות מג' איכא ד' שיעור עומד ר"ן. משמע דאפילו הסוכה רחבה הרבה כשר אע"פ שהשלישית רחוקה ממנו. דאלת"ה צורת הפתח למה לי. ומ"א בסי' תר"ל ס"ק ג' הניח בצ"ע מנ"ל להני פיסקי אימא התלמודא איירי דוקא בסוכה עשויה כמבוי והמחיצות אינם רחוקים זו מזו כי אם משך שיעור סוכה קטנה ואינו יודע מאי ספיקתו דהא סוכה עשויה כמבוי דומיא דשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח איירי. והך דינא בברייתא מתני אפילו כשהסוכה רחבה הרבה דהא אית לה צורת הפתח ועוד דהוי כפסל היוצא מן הסוכה. ועה"ק בני הב"ח שמעון הירש שי' [דאי] איירי בסוכה קטנה דוקא ל"ל פס ד' טפח שוחק סגי ויעמיד באמצע פחות משלשה מזה ומזה דתרי לבוד אמרי'. אלא ש"מ דסוכה רחבה הרבה מש"ה בעי פס ד' מקום חשוב. מיהו ראיתי בר"ן שכתב ז"ל ודוקא בפס ד' דאיכא בעומד שיעור ראוי. אבל בטפח שוחק ומוקי ליה בי מיצעי פחות מג' להך גיסא ופחות מג' להך גיסא לא סגי. כיון דליכא בעומד שיעור ראוי ע"כ ולדידיה ודאי נוכל לומר דאיירי בסוכה קטנה. יען אם פתרינן בסוכה גדולה לא צריכנא לדוחק הר"ן ועיין במה שאפרש לקמן סי' ל"א: