קרבן נתנאל על סוכה מג

אין מברכין שהשמחה במעונו ולא ברכת חתנים כיון שאין שמחה אלא בחופה. ובב"ש סי' ס"א ס"ק י"ג בשם מהר"ל מפראג דחה ראיה זו דה"ק אין שמחה אלא בחופה ר"ל דלא יכול לשמוח כראוי אבל בעלמא איכא שמחה ומברך ז"ב אפילו שלא במקום החופה ע"כ. ותימה דא"כ מאי פריך תו וליעבדו חופה בסוכה הא כבר שנייה דלא יכול לשמוח כראוי:

שהוליך כלתו לעיר אחרת והצריכוהו לברך שם ברכת חתנים. אם הוא תוך ז' כ"פ בש"ע אה"ע סי' ס"א. ואם לא היו מברכין ז' ברכות עדיין אלא מיד אחר החופה הלכו למקום אחר ושהו בדרך עד אחר ז' לדעת ב"י שוב אין מברכין ז"ב. והט"ז חולק עליו באומרו מאחר שלא קבעו באותו מקום. והלכו מיד למקום אחר נעשה אותו מקום שהלכו לשם מקום חופה ומתחילין ז' ימי משתה מיום שבאו לשם:

ונראה שיש לעשות כעובדא דירושלמי. ויש לדקדק מאי מייתי ראיה מהירושלמי דהלכה כרבי זירא אימא חתן פטור דעוסק במצוה פטור מן המצוה. משא"כ השושבינין לא מקרי עוסקי במצות כמו שמסיק רבינו בסמוך לר' שילא ופסק הלכתא כוותיה. וי"ל דאי חתן פטור מן הסוכה אף השושבינין פטורין משום דאי לא חדו בהדי חתן מצטערין היו ומצטער פטור מן הסוכה:

הני תנאי אית להו דהעוסק במצוה פטור מן המצוה. דהא ת"ק מדפטר החתן ושושביניו מן התפלה ותפילין מטעם העוסק במצוה פטור מן המצוה ולדידיה חתן פטור מסוכה. ומיניה נשמע דלר' שילא נמי פטור מן המצוה ס"ל דאל"כ לרבי שילא יתחייב חתן בסוכה ומשמעות הברייתא דר' שילא מיקל יותר על החתן מת"ק וכן הקשו תוספות:

ובקל יוכל לכוין וליישב דעתו בפסוק ראשון. והא דדריש לעיל ס"ס ו' ובלכתך בדרך פרט לחתן היינו מלילה הראשון עד מוצאי שבת דטריד טפי בטירדת בעילה מש"ה לא יוכל לכוין אפילו בפסוק ראשון ודלא כהרב אלגזי שנתקשה בזה:

ולא משום דעסיקי במצות נינהו. ר"ל דליכא למימר דהשושבינין ובני החופה אפשר להם לכוין ולהתפלל ולהניח תפילין. אך פטורים הם דבאותו שעה שיתפללו חל עליהם מצוה לשמח החתן ועוסקי במצוה פטורים עם שיש להם דעת צלולה לקיימם שניהם דבכל שעה ורגע עליהם חובת מצות שמחת חתן דא"כ אפילו מק"ש. נמי נפטרי. דאותו שעה מועטת כמו כן חל עליהם מצות שמחת חתן. והא דכתב רבינו לעיל דת"ק מחייב להו בק"ש משום דעיקר כוונת קריאה היא בפסוק ראשון ובקל יכול לכוין דעתו. היינו לפי מה שמסיק רבינו דהשושבינין ובני החופה פטורין דאי אפשר להם לכוין ולהתפלל ולהניח מחמת שכרות. וזה אינו חל עליהם שלא לשתות שיהיו שכורים כדי שתהיה לבם פנוי לתפלה ולתפילין. דהעוסק במצוה פטור מן המצוה. והב"ח א"ח סי' ל"ח כתב ז"ל ואיכא לתמוה בהא דכתב ולא משום דעסיקי במצוה נינהו דא"כ אפילו מק"ש נמי נפטרו. דהא קודם זה תוך כ"ד כתב דלת"ק חתן ובני חופה כולהו פטורין מן התפלה ומן התפילין משום דעוסק במצוה פטור מן המצוה ואפ"ה חייבים בק"ש משום דלא בעי כוונה אלא בפסוק א'. ולא קשיא מק"ש נמי נפטרו ומאי שנא דקשיא לר' שילא טפי. ונראה ליישב דדוקא לר' שילא קשיא דכיון דחתן פטור מק"ש. א"כ בני חופה נמי נפטרו מק"ש שהרי הם עוסקים במצות שמחת חתן וכלה כשהגיע זמן ק"ש מאחר שהחתן אינו קורא ק"ש. דאילו לת"ק דהחתן חייב בק"ש א"כ בני חופה אינם עוסקים במצות שמחת חתן וכלה כשיגיע זמן ק"ש שהרי חתן קורא ק"ש לפיכך חייבין בני חופה לקרוא ק"ש ע"כ. ולדבריו לת"ק דהחתן פטור מתפלה ותפילין. השושבינים ובני חופה פטורין אף שיש להם פנאי להתפלל ויוכלו לכוין דעתם. משום דאותו שעה עוסקים במצות חתן וכלה מאחר שהחתן אינו מתפלל ועוסק במצוה פטור מן המצוה. ולר' שילא בני חופה אינם פטורין אלא משום שאי אפשר לכוין להתפלל אבל אם אפשר לכוין בני חופה חייבין א"כ ה"ל לת"ק ור' שילא לפלוגי נמי לענין מצות תפלה ותפילין. ע"כ כמו שפירשתי: תו

ה"ג והא דפטירי מתפילין משום דשכיחא בחופה שמחה:

והא דפטירי מסוכה. הא יוכלו לקיים שתיהן:

מצטערין היו. ומצטער פטור מן הסוכה וזהו נמי כוונת תוספות דפטירי מסוכה משום מצטער ומ"מ על פרש"י מקשו תוס' שפיר דלדידיה לר' שילא עוסק במצוה אינו פטור מן המצוה. א"כ החתן נמי יתחייב בסוכה ומה תאמר שאין יכול למחדי בסוכה. ישב בשעת אכילה בסוכה ולא ליחדי באותה שעה. אבל לפי' תוס' ורבינו ר' שילא ס"ל עוסק במצוה פטור מן המצוה וא"כ החתן פטור מן הסוכה דבעי למחדי. ומש"ה בני חופה נמי פטירי דאי לא חדו בהדי חתן מצטערין:

והלכה כרבי שילא דחתן פטור מק"ש. וקשה אם החתן פטור מק"ש כל שבעת ימי משתה א"כ אמאי קתני בפ' היה קורא חתן פטור מק"ש עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה והביא רבינו שם סי' ט"ו. ודייקינן הא אם עשה מעשה חייב בק"ש. ועוד הקשה הב"ח למה פסק כיחיד נגד רבים ועוד הטור פסק בסי' ל"ת החתן חייב בק"ש. מכל הלין רוצה להגיה דאין הלכה כרבי שילא. וליתא כד תעיין שפיר ברמזים ע"כ צ"ל דברי הטור ע"פ דברי רבינו וכמ"ש ב"י שם ליישב דברי הטור. והא דקתני התם אם לא עשה מעשה. דכ"ז שלא עשה מעשה אפילו רוצה להחמיר על עצמו ולקרות אינו רשאי דקי"ל הלכתא כרשב"ג דאמר לא כל הרוצה ליטול השם יבא ויטול כמו שפסק רבינו להדי' סוף פ' היה קורא משא"כ כל שבעת ימי משתה אינו פטור אלא משום דלא יכול לכוין דעתו מחמת טרדת שמחתו אמנם אם הוא יודע בעצמו לכוין דעתו רשאי לקרות דאין לך אלא מה שאמרו חכמים: