קרבן נתנאל על סוכה לד

וקמ"ל אע"ג דלגואי עבידי. פי' הקנים והדפנות מלשון רבינו משמע אפילו ידעינן בודאי שלא עשאו אלא לגוואי מ"מ כשר. מטעם פסל היוצא מן הסוכה כסוכה אמנם רהיטא דשמעתין לא משמע הכי אך דקס"ד למימר הכי וקמ"ל דלבראי נמי עבידי ועי' במ"א סימן תרל"א ס"ק ב' וכצ"ל כיון שהיה מחיצה שלימה ולא ע"י לבוד הוי מחיצה עי' סי' תר"ל ס"ח גבי תקרת אכסדרה דאמרי' לגוואי עבידא ולא לבראי משום דהתם אינה מחיצה שלימה אלא מטעם פי תקרה יורד וסותם:

ומיירי בשעשה שתי מחיצות של הצדדין ארוכות. רצונו בזה שלא תקשי לך מאי ס"ד למפסל הא יש לה ג' דפנות כשרות ולא גרע משתים כהילכתן ושלישית אפילו טפח. לזה קאמר כיון שעשה שתי מחיצות הצדדין ארוכות זה מוכיח שרוצה לעשות סוכתו בדפנות ארוכות. ומאחר שלא האריך בדופן כנגדה גלי דעתי' מה שאינו בין שתי המחיצות אינו בכלל סוכתו וכמ"ש רבינו לעיל בסימן ג:

ונמצא שאין לו אלא דופן אחת ואפ"ה נידון כסוכה. לכאורה הפי' דאפילו הכי כשר מטעם פסל היוצא מן הסוכה וכן משמע מדברי רבינו לעיל סי' ג' ע"ש אבל כי דייקת שפיר א"א לפרש הכי. דהא לעיל סי' ל' כתב רבינו בשם ראבי"ה ולא דיינינן לה כפסל היוצא מן הסוכה דהא לא מימשכה חד דופן בהדיה אלא כפרש"י שפירש קמ"ל דמן סוכה הוא והוי כשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח דלא ממשכא עד רביעית וכשרה. ודברי רש"י תמוהין דהא לעיל סוף ד' י"ד אם עייל תלתא טפחים מנסר לגיו ואפיק חד לבר דפסול דהוי כפסל היוצא מן הסוכה ונידון כסוכה דהאי טפח דאבראי מחשיב נמי כסוכה דאילו סכך כשר הוה מותר לישן ויוצא ידי סוכה דאמרינן לקמן פסל היוצא מן הסוכה כה"ג נידון כסוכה עכ"ל ואי כפרש"י דהכא מנ"ל דמותר לישן בהך טפח דאבראי בלי דפנות דהא דמכשירין לקמן היינו בשיש להפסל דפנות דסכך דופן ארוך מן הסוכה והוי כשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח וכ"כ הר"ן גבי איצטבא דלית לן לאכשורה משום פסל היוצא מן הסוכה אלא חד מהני גווני דמתאמרי בגמרא בסוף פרקין אבל גוונא אחרינא דאיכא למימר בי' דלא עדיף כהנהו לא. וצ"ל הא דמשני תלמודא לעיל אינו אלא לדחות דלא תסייע למ"ד הפכן על צידיהך פסול אבל הלכתא קי"ל כמ"ד הפכן על צידיהן פסול והא דקתני בברייתא אע"פ שלא הכניס לתוכה אלא ג' טפחים כגון שהפכן על צידיהן. אבל אי אנחה אפומה דמטללתא ועייל תלתא לגיו ואפיק חד לבר כשר דלא הוי כפסל היוצא מן הסוכה דלענין סכך כשר נמי לא אמרי' דלהוי כסוכה בלא דופן. והא דאמרי' דנידון כסוכה היינו אם נמשכה הפסל עם חד דופן דהוי כשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח. ועפ"ז אנחת לן שלא ראיתי מהפוסקים ראשונים ואחרונים שהביאו דין זה זולת בעל המאור שהוא יחיד בדבר הזה ודוק. ועתה בא וראה בסי' תרל"ב במ"א ס"ק א' שטרח מאד להכשיר בסוכה גדולה אם הניח נסר רחב ד' מן הצד במקום דופן ולא עייל אלא שלשה טפחים שהוא כשר לישב תחתיו. אינו מן הצורך דלדידן אפילו כשאין דופן בכה"ג כשר. וגם לא ידעתי מה תיקן בזה ליישב קושיית מהרש"א דאם הכוונה אם יש דופן מפסיק דופן הנסר לשנים טפח לחוץ ושלשה לגיו דא"כ אמאי פרש"י שאין שם דופן דלפקיה מיניה ע"י דופן עקומה ואם הכוונה דוקא ע"י דופן עקומה נחשב הנסר כשתי חתיכות. א"כ אסור לישב תחתיו דהא סכך פסול הוא דמן הדופן חשבינן לדעת הראב"ד שאין ישנים תחתיו אא"כ הוא פחות מג' כמו שהביא ב"י בשמו בסי' תרל"ב. כמ"ש רבינו לעיל ס"ס ג' וז"ל ולא הכשיר רש"י כל הסוכה שהרי אין לך סכך דרואין את הסכך כאילו הוא כותל עקום. וי"ל דרש"י ס"ל דסכך פסול בסוכה גדולה כל שהוא פחות מד' ישינים תחתיו וזהו דעת הרז"ה כמו שהביא הר"ן בשמו ספ"ק דסוכה. ולהנך פוסקים דלא מכשרי בסוכה גדולה לישן תחתיו כ"א בפחות מג"ט ס"ל דדופן מפסיק הנסר לשתי חתיכות בלי דופן עקומה. ואין על הנסר שם סכך פסול ומותר לישב תחתיות:

ה"ג ואנן [חזינן] רבנן קיימין בסוכה וילפינן מטיט הנרוק. קאי אהאי שיליף דין הזאת אזוב מצירוף שלשה לזימון. ע"ז קאמר א"ת אין למידין אזוב מברכה. הלא רבנן ילפי סוכה מדין טיט הנרוק:

ומימרא דכל הני אמוראי הילכתא נינהו. וז"ל בעל המאור הא דתניא פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה לא הזכירה הרי"ף ז"ל ואעפ"כ הלכה היא ופירשוהו בגמרא ארבעה פירושי ובכולהו נקיטין דלא פליגי אהדדי דלית לן לדחויי חדא מנייהו ע"כ וא"ת מנלן דלא פליגי הני אמוראי אדעולא. וי"ל דלא פליגי אמתני' חצר המוקפת אכסדרה דאם אין מן הכותל לסכך ד' אמות כשרה אע"ג דמחיצות בית לאו לבראי עבידי. ומאי שנא קנים ומ"ש מחיצות: