קרבן נתנאל על סוכה לב

עד הפתח. וצד הזאת לא היה לה דופן כלל:

ואם סכך פסול מפסיק ונשאר אצל הפתח הכשר סוכה כו'. ואיני יודע למה לא חילק בזה ברישא כשהסכך פסול הולך ומפסיק ע"פ כולה עד הפתח. אם בכל צד נשאר הכשר סוכה כל צד וצד כשר ע"י דופן עקומה:

ואפי' מה שכנגד האויר או כנגד הפסול. רצונו הסכך הכשר מה שכנגד האויר והפסול. אבל תחת האויר והפסול ממש אסור לישן ולאכול שם וכ"ה להדיא בטור:

מאחר שהכשר סוכה מתחבר יחד עם הצדדים. והוי כפסל היוצא מן הסוכה:

דלא אמרי' לבוד להחמיר. וקשה דאם כן אמאי דחי בשמעתין שאני טומאה דהלכתא גמירא לה ולכן לא אמרי' לבוד הוי ליה למימר דגבי ארובה היינו טעמא דלא אמרינן לבוד לחומרא. אח"כ מצאתי ראיתי שהרגיש בזה בעל מגן אברהם סימן תק"ב שהשיג שם על הדרכי משה בקושיא זו. אבל על רבינו לא קשיא כלום דהוא פי' בסי' תרל"ב דכוונת רבינו והטור דודאי אמרי' לבוד אף להחמיר דחשוב כאילו שניהם סמוכים זה לזה. מכל מקום לא אמרינן לבוד להחמיר שיהיה כמעורב וסתום בסכך פסול ע"ש. וקשה לי טובא דמקודם לזה מסתפק רבינו אם יש סכך פסול ב' טפחים מזה ומזה ואויר פחות מג' מפסיק אם מצטרף הסכך פסול או לא. וקשה מה ספיקתו פשיטא דמצטרפין דאמרי' לבוד אלא ש"מ דס"ל לרבינו והטור דאפילו להיות שניהם סמוכים זה לזה ע"י לבוד לא אמרי' לבוד להחמיר אבל לי נראה ליישב קושית מ"א דמש"ה לא דחי התלמודא דשאני התם דלא אמרי' לבוד להחמיר משום דאכתי הוי ש"מ מסיפא דהתם דלא אמרי' לבוד באמצע לקולא דקתני התם מקצת הטומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה הבית טמא וכנגד הטומאה טמא. אמאי נימא לבוד וכל מה שבעליה יהי' טהור נגד הטומאה. לכך דחי שאני הלכות טומאה. ועור נראה לי דודאי מן הצד אמרינן לבוד אפילו לחומרא רק באמצע פסק רבינו דלא אמרינן לבוד לחומרא. דהא דאמרי' לבוד באמצע היינו מטעם דהלכתא כרבינא לקולא משא"כ אם הלבוד לחומרא הלכתא כרב אחא שהוא לקולא בכה"ג. ודרך מקרה מצאתי כן בסמ"ע סי' ש"ן ע"ש. וכל זה לדידן. אבל המ"ד דס"ל דאמרינן לבוד באמצע לדידיה אמרי' לבוד בין לקולא בין לחומרא. ומ"ד דלא אמרי' לבוד נמי לא מחלק בין לקולא בין לחומרא. ומש"ה דחי שאני טומאה דהלכתא גמירא לה. ובזה נסתלק קושית מ"א מהא דמוכח בעירובין דף ט' גבי לחיים באנו לפלוגתא דרשב"ג ורבנן דאמרינן לבוד לחומרא לרשב"ג היינו בלבוד מן הצד. ומזה מוכח כדברי ב"י סי' תק"ב כשמגיע השלחן סמוך לארץ פחות מג' אמרי' לבוד ושלא כדין השיג עליו בד"מ דמן הצד מוכח דאמרי' לבוד אפי' לחומרא ובזה נסתלק תלונות חכם צבי בשו"ת סי' נ"ט ז"ל אלא שאני חוכך בפחות מג' בנ"ד אי אמרי' בי' לבוד ולא משום שאני חושש למה שכתב מהרמ"א ס"ס שע"א ביו"ד דלא אמרי' לבוד להחמיר דבמחילת כת"ר אישתמיטתי' תלמוד ערוך פ' עושין פסין (עירובין דף כ"ה) הרחיק מן הכותל פחות מג' לא הועיל ופירש רש"י דהוי כמחיצה ע"ג מחיצה הרי בפירוש דאמרי' לבוד להחמיר אפילו באיסורי דרבנן הקלים. ואני אומר מ"ט שביק הך דעירובין דף ט' גבי לחיים ולא מותיב מיניה. משום די"ל כמ"ש דמן הצד אמרי' לבוד אפילו להחמיר אך באמצע לא אמרי' בהך דעושין פסין נמי כיון דהוי מן הצד אמרי' בי' לבוד להחמיר: