קרבן נתנאל על סוכה כד

מפני מה אמרו חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן. וליכא למימר דאיירי במונחין ועומדין ונמלך עליהן לסיכוך דפסולה מדאורייתא ה"ל למתני במתני' אינה סוכה. משמע מדאורייתא סוכה היא שמניחין עכשיו לשם סכך ומדרבנן פסולה לכך שואל מפני מה:

ליבשה ונמלך עליהן לסיכוך והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי. ובכה"ג אין ניתרת בהתרה אלא צריכה נענוע וכ"פ בש"ע סימן תרכ"ט סעיף י"ז. וז"ל הר"ן איכא מ"ד דאע"ג דאסור לסכך בתחלה בחבילין אפ"ה בחבילה שהניח ליבשה אם נענע כשרה כדמוכח גבי נסרים דאע"ג דלכתחלה אין מסככים בנסרים אפ"ה בסוכה שהיא עשויה כבר סגי ליה בפקפוק. דכיון דמחזיר עליה לבטלה ליכא למגזר שמא ישב בסוכה של תקרה אחרת שהיא עשויה כבר ע"כ. והנה על הר"ן לק"מ דסבר מפקפק היינו שמנענע את הנסרים כמו שפי' רש"י אמנם על הטור וש"ע שפוסקים בסימן תרל"א כפי' הרא"ש לקמן סימן כ"ט שמפקפק שמסיר את המסמרים שהיו קבועים בהם. וא"כ אמאי לא ניתרת הכא בהתרה בלי נענוע. וי"ל דהתם ע"י שמסיר המסמרים מנענע הנסרים בלי ספק משא"כ כאן בהתרת הקשר של חבילה עם היות שקצת מהקנים מנענעים כמו כן ע"י התרת הקשר מ"מ בחבילה שיש בתוכו עכ"פ כ"ה קנים יש בהנשארים פסול דאורייתא תעשה ולא מן העשוי וז"ל הב"ח סס"ק י' ואין להקל ג"כ להתיר בנענוע בלי התרה אפילו בהעלה לייבש דהראיה שהביא הר"ן מנסרים יש לדחות דדלמא התם שאני דבפקפוק הוא ביטול תקרה ליכא למגזר. משא"כ בחבילה בנענוע ליכא ביטול היבש. דכך מתייבשת בחבילה במקום האחר כמו במקום הראשון אכתי הגזירה במקומה עומדת והלכך אין היתר בשום דבר כי אם בנענוע עם התרה תחלה והנענוע להזיזה ממקומו כדעת ר"ת נ"ל עכ"ל. וכן הרב מ"א נמשך אחריו ושצריך התרה עם נענוע. ואני איני יודע שום טעם לחלק בין הך לנסרים דהא חבילה סכך כשר הוא אלא משום גזירת אוצר הוא פסול מטעם תעשה ולא מן העשוי וכיון שהוא מהדר לבטל ומנענע את החבילין הרי הוא בקי בתולמ"ה וליכא למיגזר שמא יאכל תחת אוצר. כמ"ש רבינו סברא זו גבי נסרים סימן כ"ט. ומפני זה א"צ להזיזו ממקומו כמו גבי תקרה שאין עלי' מעזיבה שאינו מזיז הנסרים ממקומן כי אם שלוקח המסמרים שהיו קבועים חזינן שהוא בקי בתולמ"ה. ע"כ אין לזוז מפסק ש"ע שדי בנענוע בלי התרה והזזה ממקומו:

ואע"ג דעשוי למלאות בית קיבול הוא. וז"ל הרמב"ם פ"ג מהל' כלים בית קיבול העשוי למלאות אינו בית קיבול כיצד בקעת של עץ שחוקקים בה בית קיבול ותוקעין בו הסדן של ברזל. אם של נפחין הוא אינו מקבל טומאה אע"פ שיש בה בית קיבול לא נעשה אלא למלאותו ובפ"ה מהל' סוכה בחיצין נקבות פסולה שאף על פי שהוא עשוי למלאות בברזל בית קיבול הוא ומקבל טומאה ככל כלי בית קיבול. וצ"ל דהכא שאני לפי שפעמים נוטלים הברזל ממנו והמילוי אין שם בקביעות כמו שהזכירו התוס' סברא זו. אבל הרמב"ן בשו"ת סימן רט"ו גם הר"ש בפי"ז דכלים פירש במתני' פירוש אחר ע"ש. וזהו השגת הראב"ד לשון המשנה תחתית הצורפין כו'. ר"ל דיש לפתור אותה המשנה כמו שפירש הר"ש ודלא ככ"מ ע"ש. וס"ל בית קיבול העשוי למלאות מקבל טומאה. ודברי רבינו אין הכרע. ועיין בר"ש פרק כ"ו ממסכת כלים ע"ש:

בהוצגי פשתן כיתנא דלא דייק ולא נפיץ דעדיין עץ הוא. אע"ג דבגמרא מסתפקא לן כל היכא דתיר אע"ג דלא דייק ולא נפיץ הושני קרי ליה והוצני קרי ליה היכא דלא תיר ולא דייק ולא נפיץ. כיון דטומאת אניצי מדרבנן הוא דמדאורייתא אינה מטמא בנגעים אלא טוי כמ"ש תוס'. מש"ה נקיט לה רב אלפס ורבינו לקולא בספיקא. הר"ן. וקשה לפ"ז עדיפא מיניה ה"ל להרי"ף ורבינו לשרויי אפילו דייק ולא נפיץ דספיקא דר"י בהושני הוא ורבה מספקא ליה אי דייק ולא נפיץ נמי הושני קרי ליה וספיקא דרבנן לקולא. ונראה לי אע"ג דמילתא דרבנן הוא מ"מ בהא ספיקא אזלינן לחומרא כמ"ש גליון מרדכי פרק החולץ וז"ל אע"ג דקי"ל בשל סופרים הלך אחר המיקל היינו היכא דחזינן פלוגתא דתנאי אבל היכא דלא חזינן פלוגתא דתנאי בהדי' אלא לא ידעינן מה אמרי בי' קמאי כי הכא אזלינן לחומרא אף בשל סופרים וכה"ג אמר בערבי פסחים דכולהו ארבע כוסות צריכי הסיבה מספק אע"ג דשל סופרים הוא עכ"ל. וא"ת א"כ ה"ל להחמיר אפילו בלא דייק ולא נפיץ. ויש לומר דמש"ה מקלינן בכה"ג דספק ספיקא הוא: