קרבן נתנאל על פסחים עח

ש"מ המבדיל בתפלה צריך להבדיל על הכוס. והקשה בתוס' בפ' אין עומדין דא"ל רבינא לרבא הלכתא מאי א"ל כקידושא כו' אמאי לא פשיט ליה מברייתא דהכא. וי"ל משום דאיכא ברייתא התם שסוברת שא"צ להבדיל כו' עכ"ל. ר"ל דרבינא מסופק הלכתא מאי מהנך תרתי ברייתות דסתרי אהדדי ומה שפי' מהרש"א בזה על פי דוחק נעלם ממני. ומה שכתבו תוס' והכא דמשמע ליה וכו'. מלתא באנפי נפשיה הוא ועל דבר שכתב הרשב"ם ע"ש:

ונראה להר"ר יחיאל מפרי"ש להביא ראיה מכאן. ובפ' אלו דברים סי' ב' מביא רבינו עוד ראיה אלימתא מדלא מזכיר בשום דוכתא זימון אלא בהמ"ז טעונה כוס משמע כל בהמ"ז אפי' ביחיד:

כיון דבדיעבד יכול לברך על כוס פגום. עיין בפ' אלו דברים סי' ב' שכתב רבינו ישוב וז"ל וצ"ל דאין בו אלא רביעית בצמצום. פי' שיש לקיים פי' רשב"ם אליבא דרב אשי דמוקי הברייתא אין לו אלא כוס אחד היינו אין בו אלא רביעית מצומצם. אבל בתחלה שרוצה לדייק מברייתא זו ש"מ טעמו פגמו וס"ד שיש בו יותר משיעור כוס א' לפי אותו ס"ד צ"ל באמת דכוס פגום אפי' בדיעבד אסור:

ובירושלמי סוף פ' שלשה שאכלו:

ומכשירו ואפי' במים יכול לתקנו. וקשה דבפרק אלו דברים כתב רבינו בהיפך דבירושלמי קאמר דמתקנין במים ומשם למד ונהגו לתקן גם במעט יין ששופכין לתוכו. אלמא דיותר טוב לתקן במים דהוי מזיגה חדשה משא"כ במעט יין ב"ח. ונראה דודאי אם יש רביעית יין או יותר שאינו פגום ודאי יותר טוב לתקן ע"י יין מבמים דמצא מין את מינו אמנם אם אין לו אלא מעט יין שאין פגום דה"א קמא קמא בטיל כמ"ש מהר"מ מ"ץ שהביא הב"ח ע"ז כתב רבינו שם בפ' אין עומדין דבזה עדיף להכשירו ע"י מים שמצוי יותר מרביעית מש"ה כתב רבינו שם בפ' אלו דברים ונהגו לתקן גם במעט יין ששופכין לתוכו. דבהיתרא לא אמרי' קמא קמא בטל כמ"ש מזה מ"א בסי' קפ"ב. ומ"מ רביעית מים עדיף:

ותימה א"כ הכא אמאי לא יבדיל על הכוס ויתקנו במים ויכשירנו לבהמ"ז. ושם סי' ב' כתב רבינו וז"ל וההיא דהירושלמי יש לדחות שהיה טועם כוס של קידוש בכלי אחר ומוזגו למחר להשלימו לכשיעור עכ"ל. כלומר דאין להביא ראיה מהך דהירושלמי דכוס פגום יכול לתקנו ולהכשיר במים דאיכא למימר דכוס של ר' יונה מעולם לא היה פגום שהיה טועם כוס של קידוש בכוס אחר ולמחר מוזגו להשלימו לשיעור ולא משום תיקון. וע"ש בס' מעדני מלך בד"ה ומוזגו שיש שם ערבוב דברים. ועל דברי רבינו הללו בנה בית יוסף יסודו וערך שלחנו בסי' רע"א סעיף י"א דלא כהרב בעל מ"א שכתב דכוס של חובה צריך לטעום מכוס שיש בו רביעית. ומה שמביא ראיה מדברי תוס' דף ק"ה בד"ה ש"מ טעמו פגמו ע"ש. שצריך לטעום מכוס שיש בו רביעית אמת שכן הוא בתוס' שם אמנם לא כתבו כן אלא לתרוצי סוגיא היאך קאמר ש"מ טעמו פגמו אבל בחר דמסיק רב אשי טעמו פגמו וכוס של ברכה צריך שיעור חדא מלתא לדידיה איכא למימר דלא צריך לטעום כוס של חובה מכוס שיש בו רביעית דלרב אשי איירי הברייתא שאין לו יותר אלא כוס מצומצם. א"כ קושית תוס' בלא"ה לק"מ. וזהו הנראה בכוונת תוס' שם ד"ה משום כו' אלא דמהא ליכא למשמע מיניה קאמר ע"כ. וקשה לדבריהם א"כ לאיזה צורך סידר רב אשי דבריו בגמ' למאי נפקא מיניה הלא לדינא מ"מ סבר כוותיה דטעמו פגמו אלא צ"ל שסברי תוס' דיש נ"מ בדיחוי דרב אשי. דאי אמרי' כס"ד ש"מ טעמו פגמו ע"כ צ"ל דכוס של חובה צריך לטעום מכוס שיש בו רביעית. אבל לפי דיחוי דרב אשי איכא למימר דלא צריך לטעום דוקא מכוס שיש בו רביעית. וכמו כן צ"ל בדיבור שאחר זה ד"ה קפיד ותימא וכו' מיהו ראוי רשב"ם לסמוך עליו בשעת הדחק עכ"ל דבריהם מבוארים על סגנון זה דר"ל דאיכא לקיים פי' רשב"ם אליבא דרב אשי שאין בו אלא רביעית מצומצם כמו שפי' רבינו אבל בתחלה באמת ס"ד דכוס פגום לא יקדש עליו כלל אפי' בדיעבד. ומ"ש עוד מ"א דטועם מכוס ראשון ואח"כ מוסיף עליו מכוס השני. לענ"ד אין זו הדרך מוציאתו מידי עבירה. כי איך יוכל לכוין בפה לשתות מכוס לא פחות ולא יותר ממלא לוגמיו. דאם שתה פחות אינו יוצא ידי קידוש. ואם שתה מעט יותר הלא אין לו אלא שיעור כוס א' וכבר ממוזג שאין יכול לתקנו במים. וא"כ הוי מעוות שאין יכול לתקן. ותדע דאם כדבריו עדיין קושיית התוס' במקומה עומדת היכא מוכח טעמו פגמו אכתי תקשי למה דס"ד דיש בו יותר מרביעית ה"ל לשפוך מכוס של ברכה לכוס אחר וישתה מכוס שיש בו רביעית ואח"כ יוסיף עליו ויכשרנו מכוס השני. אבל לפי מ"ש רבינו והך דירושלמי יש לדחוח וכו'. ע"ז אופן יוכל לשער דכל מה שחסר מוזגו במים. אבל בש"ע והכא בשמעתיה איירי שכבר מזוג. וא"א להוסיף במים: