קרבן נתנאל על פסחים עה

ואינה מן המנין. ונאיד מפי' תוס' משום קושיית מהרש"א ע"ש בתוס' ד"ה בעי:

והא דרב אשי לאו בהבדלה על הכוס איירי. וכן פירש"י שם. וצדקו דברי רבינו דמייתי הך דרב אשי שם בפ' השואל סי' ז'. אבל הרי"ף לכאורה תמוה דהא בפ' זה כתב נהגו העם לומר שלש וקי"ל כה"ג דמנהגא מלתא. וא"כ לאיזה צורך מביא שם בפ' השואל הך מלתא דרב אשי. וצריך לומר דקמ"ל היכא דליכא מנהג דסגי בחדא אפי' לענין היתר אכילה ודוחק.

ברוך אתה ה' המבדיל בין קדש לחול. ובסי' רצ"ט הסכימו כולם לפסוק כר' עמרם שא"צ ברכה זו לא ברוך ולא שש ומלכות ובמוצאי שבת ליו"ט אומר המבדיל בין קדש לקדש. מהרי"ו:

אבל על הכוס מודה הוא למעבד כברייתא. כי גם [אם אמר] המבדיל בין קדש לחול מ"מ אסור *במלאכה עד שיבדיל על הכוס:

והלכתא כשמואל. מדאמרי' ספ"ק דחולין במוצ"ש ליו"ט חתמינן בין קדש לקדש ש"מ במוצאי שבת לחול חותמין בין קדש לחול. רשב"ם:

פירוש נפסוק בעקירת שולחן. וקשה מנ"ל לרבינו לפרש כן בשיטת הרי"ף דהא איכא למימר דתלמידי דרב נמי סברי בפריסת מפה אך בזה היו מחולקים שהמה סוברים שאין חיוב הפסקה מוטלת עליהם כי אם משחשיכה ורב ייבא חידש להם ואמר להם לא צריכיתו דאפי' בספק חשיכה סעודת שבת קבעה ולא צריכיתו לעיין אם חשיכה. וי"ל מדאמרי נפסוק שהוא עקירת שולחן כדקאמר לעיל (פסחים דף ק') כשם שמפסיקין לקידוש כך מפסיקין להבדלה מאי לאו לעקירת שולחן. וע"ש בחהרש"א. ולפ"ז צ"ל הא דקאמר לא צריכיתו אתרווייהו קאי. לעיין אם חשיכה ולעקירת השולחן:

ואפי' ספק חשיכה אין מעשרין את הודאי. ומדקתני סתם ולא חילק בין רב למעט ש"מ דאפי' לאכילת עראי אין מעשרין. ונשמע מזה דאפי' לאכילת עראי ספק חשיכה קבעה שבת נפשה. דאלת"ה אמאי לא מעשרין דהא אין בו תיקון דאי בעי אכיל אכילת עראי בלא מעשר ומדלענין מעשר קבעה נפשה קבעה שבת נמי לענין קידוש דסעודת ספק חשיכה נמי סעודת עונג היא:

היכא אשכחן דספק חשיכה קובעת לענין איסור אכילת עראי. דהא בברייתא די"ט קתני היה אוכל באשכול וחשכה לו שבת ר"י אמר לא יגמור מנ"ל ספק חשיכה. ואי ממתני' דאין מעשרין את הודאי איכא למדחי דאיירי לעשר לאכילת קבע. וצריך לדייק מדקתני סתם. ועל זה לא שייך לומר כשם שקובעת למעשר. כאלו היא משנה או ברייתא מפורשת. והרי זה תלה בדלא תניא:

אי קדיש יומא. והוא בלשון חכמים בין השמשות. כדקתני ריש ברכות ר"א אומר משעה שקידש היום כדקתני לעיל וקידש עליהן היום: