קרבן נתנאל על פסחים נו

והיה . ורש"י פי' טעם המנהג כדי שלא יהא טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת פסח ותיקון מצה לצורך הלילה ורבינו נאיד מפירש"י דא"כ ערב יו"ט סוכות הרי יש לו לטרוח בסוכתו וד' מינין כמו שתי' ר"ת בפ' אותו ואת בנו (חולין דף פ"ג) ד' פרקים בשנה משחיטין כו' הא דלא חשיב עיו"ט של סוכות משום דכ"ע טרידי בסוכה ולולב ואין להם פנאי להרבות בשחיטה. אבל רש"י לא ס"ל כתי' ר"ת כי אם כמו שתי' תוס' במס' ע"ג דף ה' בענין אחר ע"ש. ולפ"ז ל"ק מערב סוכות כמו שתי' תי"ט דשאני צרכי מצה מעשיית סוכה דסוכה רגילין להקדים לעשות:

סמוך . עי' חידושי מהרש"ל וכ"פ הב"ח. אמנם בח"א בסי' רנ"א ס"ק ב' מסיק דהא דקתני מן המנחה למעלה מנחה קטנה והאריך בראיותיו. א"כ לפסק דידיה קושיא במקומו עומדת מאי קאמר סמוך למנחה שרי הל"ל התם ג' שעות ומחצה אחר חצות שרי הכא מחצות. ונ"ל ליישב ע"פ מה שאמר לקמן (פסחים דף ק"ז) איבעיא להו סמוך למנחה גדולה תנן דלמא אתי למימשך ואתי לאימנועי מלמעביד פסחא. או דילמא סמוך למנחה קטנה תנן ע"ז דייק הכא מאי איריא ערבי פסחים. אלא ש"ת הא דקתני מן המנחה ולמעלה היינו מנחה קטנה ותפשוט איבעיא דלקמן. ע"ז משני לעולם איתא לך מנחה גדולה אלא דהתם סמוך למנחה שרי והכא אפי' סמוך למנחה אסור. כל זה למדתי דלא תפשוט האיבעיא. אבל לפי האמת אמרי' הא דקתני מן המנחה ולמעלה היינו מנחה קטנה ומ"ש ט"ז בזה הוא דוחק ע"ש. אמנם נראה דאין הכרע בראיותיו דאיכא למימר דתקיעה שניה לבטל העיר ממלאכה היינו מדינא ועד תקיעה שניה ממנחה גדולה אינו רואה סימן ברכה. והאי דירושלמי שהביא הטור ח"מ בסי' של"א דפועל דאורייתא צריך לעשות אצל ב"ב עד סמוך לשקיעת חמה היינו משום דהתנה עמו לעשות עמו כפועל תורה. ובתקיעה שניה אינו אלא מדרבנן להרחקה. וא"ת מ"מ קשה לאיזה צורך הביאו הטור והפוסקים הך דינא דירושלמי. הלא הפועל אסור מדינא לעשות מלאכה מן תקיעה שניה. י"ל דנ"מ דמנכה לו אותן שעות מתקיעה שניה עד סמוך לשקיעת החמה דהא התנה עמו לעשות לו כפועל תורה וכל תנאי שבממון קיים כנ"ל: