קרבן נתנאל על פסחים מ

ובלבד . עי' ערבי פסחים סי' ל"ה:

מן כד נפלה מיא עילויה. יש לפרש דבזמן רב אחאי גאון שהיה סוף האמוראים כמו שכתבו תוס' בכתובות דף ב' עדיין היו מלתתין החטים לפסחא וכן משמע מלשון הרי"ף סוף סי' כ"ה והאידנא שדריה ממתיבתא שאין אנו בקיאין בלתיתה. הא מקדמת דנא עדיין היו נוהגין בלתיתה. ועוד יש לפרש מן כד נפלה מיא עילויה. כלומר משעת טחינה דאז רגיל הטוחן ללתת התבואה כל השנה מש"ה צריך שימור פן יבא ללתת את החטין. ומהאי טעמא אף לפירוש קמא דמייתי הטור מדברי השאלתות דצריך שימור משעת טחינה אע"ג דהאידנא אין אנו בקיאין בלתיתה מ"מ אם לא יהיה אצל הטחינה שמא הטוחן ילתת את התבואה כדרכו כל השנה כולה:

והיכא . פי' אם לא היה אצל הטחינה אך נכרי או חש"ו אמטינהו החטין לטחון לא יצא ידי חובתו פן בא עליהם מים. ויותר נראה להגיה דאמטינהו לטוחן. ומה שפי' הב"ח דהטור היה לו גירסא אחרת אין מן הצורך. אך הוא מביא ראיה מן השאילתות דצריך שימור משעת טחינה ע"ד שפירשתי. וסידור דברי רבינו כך הוא דרגא בתר דרגא לרב אלפס צריך שימור משעת קצירה ולהשאלתות משעת טחינה ולרב כהן צדק אפי' בשעת אפיה:

א"ג . שהוא פי' כיש מתמיהים דמיירי רב הונא שלשו הנכרי בפנינו ואפייה ישראל:

אלא . שהוא סובר אע"פ שמשעת הטחינה עד אפיה הכל נעשה ע"י שיעור ישראל מ"מ אם אפה נכרי לא נפיק ידי מצה:

כגאונים . היינו הגאון רב אחאי דמחמיר לענין לישה וכגאון רב כהן צדק לענין אפיה: