קרבן נתנאל על פסחים לט

לא נתבקעו מותרת. ר' יוסי אומר שורן בחומץ וחומץ צומתן אמר שמואל אין הלכה כר' יוסי:

האבוב . פי' כלי שבעלי קליות עושין בו קליות והוא מנוקב כדאמרי' בפ' ר' ישמעאל מניחן בתוך אבוב של קלאים כדי שתגמור האור בכולו והם מתבקעות מכח האור. תוס':

לא . כ"כ לאפוקי מדעת הראב"ד שהביא הכלבו דדוקא אי לא משתכחא בהאי בישולא אלא חד או תרתי שערי לא אסרינן אלא בנתקבעו ממש. אבל תלתא ודאי חזקה היא דאיכא תובא ושמא נתבקעו וכתב רמ"א בד"מ ש"מ דבכה"ג אפי' במקום שנוהגין להקל אסור ע"כ. ואיני יודע מנ"ל זה דלמא במקום שנוהגין נוהגין כדברי רי"ף. ובמ"א סי' תס"ד ס"ק י"ב השיג על רמ"א. גם הוא לא הביא ראיה מדברי רי"ף:

קרוב . ולפי מה שפירש"י אם רואה שנופחות שורן בחומץ. אינו ראיה דבנתבקעו ממש איכא למימר דהוי חמץ גמור ולא מהני צמיתת חומץ אלא היכא דעדיין לא נתקבעו י"ל דזהו שפירש"י למר עוקבא דמפרש לא נתבקעו ממש. ונוכל לומר שדחק מר עוקבא לפרש כן משום הך דר"י. אבל לשמואל דאמר נתבקעו ממש ס"ל דלא הוי חמץ גמור אלא שקרוב להחמיץ ומש"ה אמר ר' יוסי שורן בחומץ אפי' בנתבקעו ממש:

ולא . משמע אם היתה נמצא במים היו נאסרות המצות שנילושו באותן המים ויש לתמוה שהטור כותב כלשון הרא"ש ואח"כ גבי מעשה ונמצא חטה בקוע בכלי של מים ובשלו באותו מים תבשיל כתב שהמים מותרים. כן כתב ב"י בסי' תס"ז וע"ש. ול"נ דהיינו טעמא אם היתה חטה במים והחמיצה מקודם שנתגלגלה בעיסה י"ל שאסר הכל שלא במקום אחד בלבד נגעה ועוד שהמים שבעיסה מוליכים היוצא מאותו גרגיר בכל כמו שהרוטב מוליך אפי' דבר שאינו מפעפע וכ"כ הרשב"א בשו"ת לאסור כל העיסה ודלא כרבינו הובא בב"י ובסי' תס"ז סס"ק ט"ו כתב מ"א שהרשב"א סובר דאוסר אפי' בצונן ע"ש. ליתא דעיסה שאני דע"י המלאכה מתחמצת ע"י חטה חמוצה שהיה במים וכ"כ ט"ז שם ס"ק י"ג ע"ש ודבריו נכונים וכן מוכח בב"י. אבל קשה אמאי לא אמר דלא חיישינן שמא היתה החטה במים דאמרי' כאן נמצא כאן היה. דהוי ממקום למקום:

שהרי . וא"ת מ"ש יום אחרון משום דהוי מדרבנן בשאר ימות הפסח נמי איסור משהו לא הוי אלא מדרבנן. וי"ל דבשאר ימי הפסח עיקר איסורן הוי דבר תורה ומש"ה מחמירין בהו טפי. ב"י:

ולא . משום דס"ל דלא אמרי' באיסור דרבנן ואיסור כחוש שיוצא מחתיכה לחתיכה ע"י מליחה. רמ"א בתשובה כ"ח:

ותליטה . עי' מ"ש רבינו לעיל סי' כ' מזה: