קרבן נתנאל על פסחים כד

אבל וקשה אם לא קנה נכרי הא רבי' פסק בפ"ק סי' ד' דמקרי חמצו בשנעשה ש"ש עליו. וא"כ ה"נ הנכרי אף שלא קנה מישראל מדר"י. מ"מ נעשה ש"ש מהא דשמואל אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי וכמו שפסק רבינו שלהי שבועות הדיינין סי' ט'. ואף דשמואל איירי בדפריש מ"מ מוכרחין לומר דכנגד המשכון הוי כדפריש וכמו שהוכיחו תוס' לסברא זו לגי' זאת בפ' האומנין דף פ"ב ד"ה לא דכ"ע ע"ש וקושיא זו כמו כן על הרמב"ם. אלא דלדידיה נוכל לומר דלגבי נכרי לא מקרי ש"ש מהא דשמואל אף בדפריש דאסמכתא לא קניא בנכרי אפי' במשכון אבל לפי מה שמסיק רבינו בסמוך כדעת הראב"ד דלגבי נכרי אין דין אסמכתא קשה טובא וצ"ל דאע"ג דאם קיבל ישראל אחריות של חמץ תקרי חמצו אין זה אלא לחומרא. אבל נכרי מישראל אפי' הוי ש"ש משום דהך דשמואל מ"מ לא קני ומקרי ג"כ חמצו של ישראל ואסור:

לא . אין לפרש כמו שפי' הב"ח בסי' תמ"א דאע"פ שקנו הנכרי מישראל בקנין אגב או ק"ס בשעה שהתנו עמו תנאי במעכשיו לא מהני דאינו כמו שאר פקדון דהכא כיון דעיקר הממון של ישראל ה"ל באחריותו של ישראל מן הסתם דא"כ למאי דקס"ד דמתני' איירי בלא הרהינו למ"ד למפרע הוא קונה לדידיה ג"כ תקשה ממתני' דקתני נכרי שהלוה את ישראל על חמצו אחר הפסח אמאי מותר בהנאה כיון דעדיין ביד ישראל לא גרע מחמצו של נכרי בבית ישראל והאחריות של ישראל. ותו מאי קאמר ותסברא אימא סיפא כו' למ"ד התם עובר הכא אינו עובר אימא מש"ה עובר כיון דעדיין ביד ישראל לא גרע מחמצו של נכרי ברשות ישראל והאחריות על ישראל. אלא ה"פ וכן אם לא הרהינו א"כ לא עשה הנכרי משיכה בחמץ וה"ה דלא קנה ממנו בשום קנין אחר אלא כיון דבהש"ס משני לה בתחלה בהרהינו א"כ הא דמשני בתר הכי בא"ל מעכשיו אדלעיל קא מהדר וה"ה קנין אחר מהני אבל אם לא הרהינו ולא עשה בו קנין אחר. אע"ג דקאמר ליה מעכשיו לא גרע מחמצו של נכרי ברשות ישראל והאחריות על ישראל דהא למ"ד מכאן להבא הוא גובה היה עד זמן הגבי' בתורת משכון אף דהתנה בתנאי מעכשיו במה קנה הנכרי. ומינה אם הקנה לנכרי בק"ס או בשום אופן המועיל ודאי דקנה במעכשיו בלא שום הרהינו נמי מותר. אבל למ"ד דסבר למפרע הוא קונה לא שייך הך סברא לא גרע מחמצו של נכרי ביד ישראל והאחריות על ישראל. דהא לא קיבל ישראל אחריות עליו וכשגבה קנה הנכרי למפרע בלי שום קנין ובלא הרהינו דלגבי שיעבוד דאורייתא א"צ קנין. וא"ת אפי' בשעשה קנין לא תהני דהא אסמכתא היא. וכ"ת דמעכשיו מבטל דהא רבינו פסק בפ"ו דנדרים סי' י' דאפי' קנין מעכשיו מ"מ אסמכתא לא קני. וי"ל דלגבי נכרי לא שייך אסמכתא וכמ"ש רבינו בסמוך בשם הראב"ד:

דהא הנכרי. דהנכרי אין לו רשות למכור את החמץ דהא עדיין יכול ישראל לפדותו:

דהא אמרי'. והא לא קשיא ליה לרבינו מאי פריך למ"ד מכאן להבא הוא גובה אמאי מותר בהנאה ברשותי' דישראל הוי קאי כיון דכלה זמן הלואה קודם פסח ברשות דנכרי הוי י"ל דלא קני הנכרי דס"ל להרמב"ם דאסמכתא אפי' בנכרי לא קנה. ומ"ש הר"ן בזה דלא מקרי אסמכתא שהמלוה חבירו על המשכון וכו' עד וטעמא דמלתא משום דב"ח קונה משכון כו' ע"ש דבריו תמוהים מאד דכל זה ישראל מישראל אבל נכרי מישראל או ישראל מנכרי לא קנה משכון וצ"ע. אבל הא קשיא לי הא למ"ד למפרע ג"כ אסמכתא הוא ופסח עדיין ברשות ישראל הוי אצ"ל כיון דגבה קנה למפרע הוי כמעכשיו ומבטל האסמכתא ובפסח ברשות דנכרי הוה א"כ אי איירי מתני' קודם פסח אמאי צריך הרהינו לרבא הא מעכשיו מבטל האסמכתא אלא ע"כ באמת המתני' מיירי אפי' כלה הזמן לאחר פסח כיון דאמר מעכשיו קנה למפרע אבל אם כלה הזמן קודם פסח לא צריך מעכשיו אף למ"ד מכאן ולהבא הוא גובה וכ"ת דבעינן מעכשיו לבטל האסמכתא אין דין אסמכתא בנכרי וע"ז מסיים וכ"כ הראב"ד וכו':

וברייתא . והר"ן תי' דתוספתא איירי בדלא א"ל מעכשיו. ורבינו נאיד מזה דלהך תי' אינו מיושב לאביי דלא מחלק בין מעכשיו:

ומיירי כו'. דאם האחריות עליו אפי' לא היה משכון שלו עובר לפי מה שפירשתי לעיל ה"פ ומיירי שאין האחריות המשכון שבידו עליו שהתנה בפירוש אפי' נאבד המשכון לא יאבד הלואתו דאם האתריות עליו כלומר שלא התנה אפי' לא היה משכון שלו מדר"י מ"מ עובר שישראל נעשה ש"ש משום דשמואל ומקרי חמצו:

משכנו . וכ"כ רבינו בפ' הריבית סי' נ"ה ומסיים שם ובלבד שיאמר לישראל הריני מוכר לך כל זכות ושיעבוד שיש לי במשכון זה ואין לי עסק עמך ולא לך עלי ואם לאחר זמן רצה זה הישראל הראשון ליטול מן השני קרן ורבית ולהחזיר לו משכונו מותר מפני שהוא כחוזר ומכרו לו: