קרבן נתנאל על נדרים ח

אלא רבי יהודה היא. והכי קתני שר"י אומר האומר ירושלים לא אמר כלום ש"ס.

אימא סיפא לחולין לא אוכל לך. הא דלא פריך ממציעתא לא חולין שאוכל לך אסור הא ר"מ היא. וכ"ת דזה לא הוי מכלל לאו אתה שומע הן באשר שהוא אומר לא חולין ממילא משמע שהוא קרבן. הא ליתא דהא מש"ה אוקימנא מתני' דקתני לחולין (בפתח) שאוכל לך אסור דלא כר"מ. אלמא אפי' בהא צריכין למימר דהוי מכלל לאו אתה שומע הן. והתוס' ורבינו בפירושם מחלקין בין אמר לא חולין שאוכל לך. כיון שפירש בהדיא לא חולין ממילא נשמע דהוי קרבן ואין להבין החילוק זה. דהא גם אמר לחולין (בפתח) נמי ממילא ידעינן אם לא חולין היא הוי קרבן. והיכי פריך תלמודא הא ר"מ לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן ונראה בהבנתם דודאי בין אמר לא חולין או לחולין (בפתח) לא הוי במכלל לאו אתה שומע הן. אלא דהכי פריך סברוה מאי לחולין כו' כלומר לר"מ אפילו בנדרים לא סבירא לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן מהך ברייתא דקתני בברייתא לחולין לא אוכל לך מותר ואתי' כר"מ דס"ל בקידושין לא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן. דמה דפריש פריש ומה דלא פריש לא דייקינן מדבריו לאו מהן. וכ"ש כשאומר לחולין (בפתח) שאוכל לך דלהוי מותר לר"מ דכוונתו היה מה שאוכל יהיה כחולין הידוע מש"ה אמר בפתח הלמ"ד מדלא פריש בהדיא בדבריו ואמר לא חולין שאוכל לך:

ושני רב אשי. עיי' כ"מ פ"א דנדרים מה שכתב לתרץ קושיות הראב"ד ול"מ השיג עליו מסוגיא דריש פרק שני ואפשר לומר דסוגיא דהתם קאי אסברוה לדידהו קשה הך מתני' דפ' שני:

שאוכל לך או אהנה ממך. דמיתסר חפצא עליה:

הלכך לחולין שאוכל לך מותר. אפילו אומר לחולין בפתח: והנה רבינו השמיע בעי' דרמי בר חמא. אמנם מבואר בפרק שלישי דמס' שבועות סי' ג' דבעיקרא קא מתפיס וכ"פ הרמב"ם ומה שהביא הר"ן ראיה בשם הרמב"ן ממסכתא נזיר דבהיתרא קא מתפיס דחה הר"ן שם ריש שבועות בדברי טעם ע"ש:

אלא בחיי קרבן. לאו דווקא דהא במנחה לא שייך בחיי מנחה. אלא ר"ל שנשבע בקרבן ובמנחה וזה אין כלום:

ה"ג והא דאמר הא קרבן בשתי מלות: ה"ג מהלכות עמך אסור: