קרבן נתנאל על נדרים ז

איחר אדם את נדרו. ושם קודם לזה אחר נדרים לבקר. אמר ר' ינאי התחיל לנדור פנקסתו נפתחת וכדאיתא לקמן (נדרים דף כ"ב.) וכתב הט"ז סי' ר"ב ס"ק ב' דרבי ינאי סבר כר"מ. טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר ע"כ תיכף אחר הנדר פנקסתו נפתחת ומאן דסבר כר"י אין מתבקר אלא בתר שאיחר נדרו. ולכאורה דבר נאה ומתקבל הוא. אבל אחר העיון זה ליתא דהא בירושלמי שם מוקי מתני' כר"י וכאיבעית אימא בש"ס דילן וא"כ לר"י צריך לחלק בין נדר לנדבה. עכ"פ נשמע דלר"י נמי טוב כשאינו נודר כל עיקר. וא"כ הך דרשה דאיחר נדרו כמאן אתיא. וליכא למימר דקאי אנדבה דאפריש ולא אקריב הא מעשה דטבעה ספינה דמייתי עלה הוי בנדר דאמר עלי. אלא ע"כ צ"ל דדרשת שניהם לר"י אזלא ודבר אחר ס"ל שאחר נדרו אין פינקסתו נפתחת ומייתי סייעתא מהך עובדא דאמר הרי עלי עולה ומ"מ אין ספינתו נשקעת עד שאיחר נדרו:

ה"ג כינויין לנזירות שבותה שקוקה נדר במומי הרי אלו כינויין לשבועה:

נדר במומי. וגי' רבינו בפרושו גרס במוהי וכן הוא ברמזים:

תניא רשב"ג אומר אמר במומי לא אמר כלום כו'. מומי מומתא ובפירושו גורס במוהי לא אמר כלום מוהי מומתא. אמת הדבר מומי וודאי מצינו דהוי שבועה בב"מ דף פ"ה מומי עזובה דא. ומומתא בפרשה משפטים שבועת ה' מתרגם מומתא דה'. ואומי פי' התרגום סוף ויחי על וישבע יוסף. אבל בשו"ע ובטור סי' רל"ז אומתא הוי כינוי לשבועה תיבה זו לא מצינו בשום גירסא ובשום תרגום. ונראה דטעות נפל בספרים וצריך להיות מומתא:

מוהי מומתא. פי' מוהי או מומתא: