קרבן נתנאל על מגילה מט

ה"ג ומפסיקין לשבת אחרת:

פי' במנחה. דאי בשחרית מאי איריא יום כפורים אפי' שאר מועדים נמי אלא בי"כ שחל בשבת במנחה מפסיקין:

קרו תלתא בר"ח וחד קרי בחנוכה. ואם טעה והתחיל לקרות בשל חנוכה צריך להפסיק ולקרות בשל ר"ח. כ"פ רמ"א סי' תרפ"ד. והיינו טעמא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. ואני אומר דליתא דאין מעבירין על המצות דוחה את התדיר וראיה לזה דהקשה תוס' ביומא דף ל"ג ד"ה אין מעבירין וא"ת ל"ל קרא דשירי הדם בי"כ היה שופך על יסוד מערבי אמאי לא נפקא מדריש לקיש דאין מעבירין על המצות. ומאי קשיא הא יסוד דרומי תדיר. אלא ש"מ דאין מעבירין דוחה את התדיר:

ר"ה אדר שחל להיות בואתה תצוה. כ"ה גי' הרי"ף ובש"ס חל להיות בואתה תצוה. ר"ל פ' שקלים. וגי' נכונה היא דלגי' הרי"ף השביעי קורא ובראשי חדשיכם. והמפטיר קורא בס' שלישי פ' כי תשא. א"כ מאי פריך אביי אמרי אוקמי הוא דקא מוקמי התם. למה לו להפסיק בקריאת ר"ח וכן מוכח לעיל בפ"ג סי' כ"א דהוכיח הרי"ף מהך מימרא דהמפטיר עולה למנין ז' ע"ש. ואי חל בר"ח צריך להוציא ג' ס"ת ובס"ת שניה קורין בר"ח ובשלישי פ' שקלים והוא המפטיר. א"כ ליכא למימר תו דאוקמי קא מוקים התם. גם ברמב"ם פי"ג מהל' תפלה כותב ג"כ כלשון הרי"ף. ולפע"ד הכל נדפס בטעות וצ"ע רב:

אביי אמר קורא שיתא מן ואתה תצוה כו' וחד חוזר מן כי תשא. לאפוקי מדר' יצחק נפחא דאמר קורא שיתא בואתה תצוה וחד מכי תשא עד ועשית. דאביי פריך עלה אמרי אוקמי הוא דקא מוקמי התם. ובס' שו"ת נחלת שבעה סי' כ"ב נראה שלא עיין בסוגיא זו בשמעתין ע"ש:

ואפי' בני חמשה עשר. דלדידן לא מיקלע י"ד בשבת דאם י"ד בשבת י"כ בע"ש ירושלמי:

ה"ג שלישית הסמוכה לר"ח ניסן:

ה"ג ר' בא בשם ר"ח:

ח"ג ולמה הקדימה מפני שהיא טהרתה של ישראל:

טהרתה של ישראל. ומזה הטעם. אין ראוי להפסיק בין פרה להחדש כדי שלא תקדים כ"כ מאחר שהיתה ראויה להיות מאוחרת. ר"ן:

ה"ג כדמיקלע ראש חודש אדר הסמוך לניסן:

בשבת או בשני בשבת או בד' או בו'. כי ביום אג"ה לדידן לא מיקלע ר"ח אדר. משום יו"כ דלא ליקלע לא בערב שבת ולא במוצאי שבת ומשום יום ערבה דלא ליקלע בשבת. ר"ן:

ה"ג לאפסוקי בהדין פרשייתא:

וזה אינו שנוי לא במשנה ולא בגמ'. וקשה דהא ר"ה שנוי במשנה בר"ה בא' לחדש. וי"ל דהא בברייתא פליג עליו ותני שקורין וה' פקד. ופ' עקידה. ובין למשנה בין לברייתא עכ"פ אין קורין אלא בס"ת אחת:

ה"ג כפי מנהגינו דגרסי' התם א"ר יצחק נפחא שבת שחל. וכן הובא במרדכי בשם ראבי"ה:

ה"ג בי"ט של פסח פסח יאשיהו:

וקא פריש גאון כך המנהג. וכ"פ המחבר. אבל מנהגינו ע"פ פרש"י ותוס' שם:

והכי איתא בירושלמי. לא ידעתי מקומו:

ה"ג אמר רב הונא אמר רב שבת שחל:

ה"ג ובמנחה קורין כסדרן ואינו עולה להם מן החשבון. והשאר נמחק כי כבר פסק רבינו כן בפ' הקורא עומד סי' י"ח ואין כאן מקומו:

במדרש פסיקתא. שדורש בהפטורת שמעו בראשונה: