קרבן נתנאל על מגילה מז

ה"ג ובגשמים מפני הגשמים אבל קורין בהן שונין בהן ומספידין בהן הספד של רבים:

דאמר רב ששת. גי' הרי"ף. ובש"ס אמר רב אשי:

ה"ג שמחשבין בו חשבונות מלינין בו מת מצוה: פי' שימותו בעיר מתים הרבה שאין להם קוברין. מדה כנגד מדה שאין מספיק להם דירתם לחשוב חשבונם:

בתי כנסיות שבבבל בחורבנן. ודוקא לאותן שבבבל מהני תנאי שהרי לעת בא גואל במהרה בימינו תפקע קדושתם אבל לאותן שבא"י לא מהני תנאי שהרי קדושתן לעולם קיימא. תוס'. והקשה מ"א בסי' קנ"א ס"ק ט"ו דהא בסמוך אמרינן עתידין כל בתי כנסיות שבבבל שיקבעו בא"י. וצ"ל דהתוספות קאי אחורבנן דכיון שחרבו קודם ביאת הגואל לא יקבעו בא"י ע"כ וק' דמ"מ ניחוש שמא יבנה קודם ביאת הגואל כדקאמר עלו בו עשבים לא יתלוש מפני עגמת נפש ויתנו לב לבנותה ולי נראה דלא קאמר אלא שיקבעו בא"י דהיינו הקרקע ולא יהיה בהם קדושת בהכ"נ. רק קדושת א"י. ודי בזה כדיליף מתבור וכרמל ודיו לבא מן הדין להיות כנדון ונכון ודלא כמהרש"א שם בחידושי אגדות ע"ש:

מ"מ חשבונות של רבים אין עושין בהן. דאוושא מלתא טובא והוי דבר מגונה. והתוס' לא ס"ל כך:

ה"ג א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי:

ה"ג לימא ליה לינוקא אימא לי פסוקך:

מחוי רב ששת כגון הספידא דקאי ביה רב חסדא. פרש"י אם ימות אדם אחד בי רב ששת. ודבר תימה הוא היאך פותח פיו לשטן כדמצינו במ"ק דף י"ח בעובדא דפנחס ושמואל. ולולי פירושו ה"א דה"ק הספידא דקאי ביה רב חסדא. כלומר ההספד שעושה רב חסדא משום יקרא דידיה אתיה כ"ע והוי הספד של רבים: