קרבן נתנאל על מגילה מ

המכנה בעריות. פי' הרמב"ם שלא יכנה כינוי הנסתר במקום כינוי הנוכח. שיאמר אביו ואמו ואחותו במקום אביך ואמך ואחותך. ותימה דהא בש"ס מפ' רב יוסף כגון קלון אביו וקלון אמו. אח"כ מצאתי בערוך ערך כן המכנה בעריות משתקין אותו פי' הקורא פסוק ערות אביו ואמו לא תגלה וכן כל עריות משתקין אותו ואומרים לו קרא הפסוק כמו שכתוב וכי אתה מברר מילין מה שלא ביאר משה רבינו ע"כ. ובערוך ערך קלון תני רב יוסף בקלון אביו וקלון אמו כבר פרשתי בערך כן. ומדבר זה למדתי שהפירוש בקלון אביו ר"ל שמקפיד הקורא על העומדים אצלו שלא יהיה נשמע כאילו הוא מצוה לחבירו שלא יגלה ערות אביך ואמך ויהיה זה לקלון מ"ה מכנה מנוכח לנסתר ופירושם מוכח. דא"כ ה"ל למתני ברישא ג"כ משתקין בנזיפה. דמחייב מיתה וכרת וקרבן. על מי שעושה קלון לאביו ואמו כמו שפרש"י על האומר מזרעך לא תתן כו'. תו המכנה בעריות משמע שקאי על כל העריות ולפי פשוטו לא קאי אלא על קלון אביו ואמו. וכן מוכח בירושלמי המכנה בעריות בערייתא דאבוי ובערייתא דאימי':

האומר מזרעך לא תתן למולך. ומדלא מייתי הרי"ף ורבינו תנא דבי ר' ישמעאל ש"מ דס"ל כפרש"י ודלא כבעל ערוך בערך ארס שפי' פי' נכון ע"ש על פי' תרגום יהונתן ועי' בתוס' י"ט ובמהרש"א:

מעשה דוד ואמנון נקראין ולא מתרגמי. כן הוא הגי' בכל הספרים במשנה. וטעות נפל בהון. דהא בברייתא תני מעשה אמנון נקראים ומתרגמין ותו קתני מעשה דוד ואמנון לא נקראין ולא מתרגמין. ומוקי לה הש"ס הא דכתיב אמנון סתם הא דכתיב אמנון בן דוד. וא"כ הא דקתני במתני' נקראין ולא מתרגמין במה מוקמית ליה וכן הוא גי' רמב"ם ורש"י בפי' המתני':

ה"ג דילמא אתי למיעבד מיראה. כ"ה גי' שלפנינו בש"ס וברי"ף. ובהכותב בשם הרשב"א מיישב הגי' מאהבה ומיראה ע"ש:

מעשה אבשלום. עיין בר"ן ובש"ס ליתא:

ולית הלכתא כוותיה. והאי דנמצא בו שמץ פסול. שלא היה לו להפטיר במקומו של ר"א בלי שאלת פיו במה יפטיר. ר"ן:

והמרכבה קורין אותה ברבים. פסק הלכה מרי"ף ורבינו הוא. דקי"ל כר' יהודה כמ"ש תוס' וכדאמרי' לקמן (מגילה דף ל"א) בעצרת מפטירים במרכבה:

פי' משום כבודו של אהרן. רי"ף וכ"כ תוס' בשם ירושלמי. דלא כפירש"י ע"ש:

ועוד פסוק אחד ויגוף. היינו משום סיפא דקרא אשר עשה אהרן. וכ"ה בתוספתא. וגי' הרי"ף עד פסוק טעות. דבהני פסוקים מן ויעמוד עד ויגוף לא נזכר אהרן ומה שייך בהו כבודו של אהרן:

ה"ג אמר רב נחמן כל ליצנותא:

ה"ג בשי"ן וגימ"ל. פי' בן שפחה בן נכרית:

כמאן כי האי תנא. דתני התם ומייתי סייעתא דה"נ למאן דסני שמיה. כיון שהוא רשע קורין לאמו שפחה ונכרית:

רבי יהודה אומר. סיומא דתוספתא:

תורגמן העומד. וכ"ה בירושלמי: