קרבן נתנאל על מגילה י
Korban Netanel on Megillah 10 · קרבן נתנאל על מגילה · free full Hebrew text
Open in the reader →קראה על פה. היינו כולה אבל השמיט הסופר תיבות או פסוקים וקרא ע"פ יצא כדאיתא לקמן סי' י'. ופ"ח סי' תרצ"א הביא בשם ס' זכרונות חק תוכות פסול. והקשה עליו לא גרע מקרא ע"פ איזה תיבות ע"ש ואישתמטי' מה שכתבו תוס' בשם רש"י בפ"ק דף ט' ד"ה בשלמא דגרע טפי כשכתב שלא כהוגן מאילו לא נכתב כלל:
ה"ג א"ר יצחק ואיתימא כ"ה גי' הרי"ף והגירסא בש"ס א"ר יוחנן ואמרי לה:
אע"ג דליכא מאן דפליג עלייהו. אין לומר הא דמשני תלמודא לעיל בפ"ק (מגילה דף ט') אלא ל"ק כאן בספרים כאן במגילה והא דתני בברייתא אינו מטמא ידים עד שיכתבו אשורית על הספר ובדיו איירי במגילה וע"כ כרשב"ג אתי' כמ"ש שם ד"ה כאן. ואי כרב ושמואל הא איכא יונית ור"פ ורב נחמן בר יצחק אמוראי בתראי שקלי בהאי תירוצא נמצא דאיכא מאן דפליג. דהא רב אשי דהוא אמורא בתרא דבתראי ולפי תירוצו איכא למימר כרב ושמואל וזהו שאמר ליכא מאן דפליג עלייהו:
ואפשר דס"ל דלאו אליבא דנפשייהו קאמרי אלא אליבא דרשב"ג. הקשה בס' פרי חדש א"ח סי' תר"ץ ס"ק ט' הא פריך ולימא הלכה כרשב"ג כו' משמע דאית להו דהלכה כרשב"ג וכבר הקדימו הל"מ בפ' שני דמגילה. ולי לק"מ דהא לפי מסקנא דמחלק בין מגילה לשאר ספרים קשה על רב ושמואל דאינהו אמרי לשון יוני לכל כשר הא ברייתא תיובתא דקתני יונית ליונים אין לכ"ע לא והיכי פליגי אברייתא. וליכא לשנויי דאינהו ס"ל כרשב"ג. מנא להו דרשב"ג סובר דאף במגילה לשון יוני כשר לכל אימא רשב"ג לא התיר יוני אלא בשאר ספרים אבל במגילה דכתיב ככתבם אינו כשר לכל אלא אשורית אלא ש"מ דלאו להלכתא קאמרי אלא מסתברא קאמרי דלרשב"ג לעז יוני לכל כשר אפי' במגילה. והא דקאמר לשון ואפשר. ר"ל משום דאפשר לומר פי' אחר בישוב הרב אלפס. כמ"ש הר"ן. כל זה לפי המסקנא אבל בתחלת הסוגיא דעדיין לא ידע לחלק בין מגילה לשאר ספרים. שפיר איכא למימר דאינהו דאמרי כרשב"ג ופליגי אברייתא. וע"ז פריך שפיר לימא הלכה כרשב"ג דהא קי"ל כרשב"ג כמו שפסק ר"י לעיל (מגילה דף ט':)
ולית הלכתא כרשב"ג בהא כצ"ל ר"ל במגילה. דהא בשאר ספרים קי"ל הלכתא כרשב"ג כמו שפסק ר' יוחנן לעיל (מגילה דף ט'.) אבל במגילה לא קי"ל כרשב"ג דסתם מתני' במס' ידים פ"ד דתני אינו מטמא ידים עד שיכתבו אשורית על העור ובדיו. וקי"ל הלכה כסתם משנה וקשה הא הלכתא כרשב"ג והאיכא יונית וע"כ צ"ל דהך מתני' איירי במגילה. אלא שרב ושמואל דאמרי מסברא דנפשייהו לרשב"ג יונית נמי כשר צ"ל דהם לא ס"ל הלכה כסתם אמנם לדידן דקי"ל כסתם משנה מ"ה לית הלכתא במגילה כרשב"ג. ועי' בר"ן בשם הרמב"ן בתי' הזה ממתני' דפרקין והר"ן דחה דבריו. אמנם הראיה שהבאתי הוא ראיה אלימתא כראי מוצק. ומה שהשיגו הר"ן אין השגה לדבריו ע"ש בר"ן. אך מ"מ צ"ע על מה שלא הביא הרי"ף ורבינו בפסקיהם דברי ר' יוחנן שפסק הלכה כרשב"ג בשאר ספרים. וי"ל דס"ל להרי"ף ורבינו כמ"ש הר"ן לפי שעכשיו לא הוכשר לשון יוני אלא למכירין בו לפי שאין אנו בקיאין בלשון יוני הקודם שנשתבש כמ"ש הרמב"ם בהל' תפילין. אלא במימרא דרב ושמואל נתקשה בו רבינו. מאחר שהביא לשון ברייתא יונית ליונים. והברייתא קאי ללשון היוני הקודם. ומשמע דוקא יונית ליונים אין לכ"ע לא. והא רב ושמואל אמרי אותו לשון יוני כשר לכל. וליכא מאן דפליג עלייהו. א"כ הוי הברייתא דלא כהלכתא ולא ה"ל להרי"ף להביא רק רישא דהברייתא גיפטית לגיפטים עילמית לעילמים ומנייהו הוי יליף לכל אומה ולשון:
הדא אמרה מותר בעשיית מלאכה. כלומר דלא כדתני רב יוסף פ"ק דף ה' ובירושלמי פ"ק הל' א' וי"ט מכאן שאסורין במלאכה. אלא דמותר בעשיית מלאכה כדקאמר תלמודא שם דלבסוף כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואילו י"ט לא כתיב. אמנם בירושלמי דחה דאיירי מתני' בכרכין שחל פורים שלהם בשבת ומקדימין וקורין בי"ד שאין המלאכה אסור אלא פורים בזמנה. ורבינו לא העתיקה משום דקים לן להלכה דמותר בעשיית מלאכה:
ה"ג כדאיתא בפ' שני דברכות. דף י"ד דמסיק שם דמותר להפסיק במגילה מפני היראה והכבוד. אבל לדברים אחרים אסור להפסיק:
ולא הדר חד מנהון. משמע דוקא בטעות שהענין והלשון אחת כגון יהודים ויהודיים אבל טעות אחר לא שא"כ לא קראה כולה ומשמע ודאי כל שחסר ממנה כלום בקריאתה פסול. ר"ן: @44ה"ג
ה"ג ומדלג השני וקורא פסוק שלישי וחוזר וקורא הפסוק השני שדלג: @44ה"ג
הא בכולה הא במקצתה. קשה דיוקים אהדדי. לכן נראה הא דקתני ברייתא השמיט אותיות או פסוקים במקצתה הא רובה פסול. ובמטושטש דוקא בכולה אבל רובה כשר. ובש"ע וכל הפוסקים פסקו אפי' במטושטש רובה פסול וצ"ע: