קרבן נתנאל על מגילה א

דמשמע זמנים אחרים דומיא דאלו זמנים דהוה בהו נייחא. ועי' בספר קטן בשמו פלפלא חריפתא במס' מגילה שהקשה שם דלמא זמניהם אתא לרבויי תריסר ותליסר ע"ש שיבוש גמור הוא ולא ראה דברי רבינו פה:

ובאים בני הכפרים לעיירות לומר סליחות ותחנונים. והקשה בס' פרי חדש סי' תרפ"ו סק"ב הא דתנן חל להיות בשלישי וברביעי כפרים מקדימין ליום הכניסה. ואם איתא שבי"ג היו מתקבצים אמאי דחינן ליום הכניסה ליקרו בי"ג ע"כ. וי"ל דבאמת אם רוצים לקרות ביום י"ג הרשות בידם. אך חכמים הקלו על בני הכפרים להקדימן על יום הכניסה מפני שמספיקין מים ומזון וטובה להם שיהיו פנויים ביום י"ג למכור צרכי סעודה על שמחת פורים אבל קשה מהא דאמרי' בתענית דף ח"י ואלא בני ארביסר וקא קרי ליה בתליסר יום נקנור הוא. ומאי פריך לפי' ר"ת היה תענית אסתר קבוע מיום שנעשה הנס. נמצא התענית קודם לגזירת נקנור ותניא שם דף י"ב אם נדרו קודם לגזרתינו בטל נדרו את גזרתינו. ותו מה פריך התם אלא לאו דקא קרי לה בחדסר וקתני מותר בהספד ותענית הא יום שלפני יום טוריינס הוא ונראה לי דגרסי' במגילת תענית דלא למספד ביום נקנור וטוריינס ומש"ה פריך שפיר נהי דתענית קבוע וקודם לגזרת נקנור מ"מ קתני מותרין בהספד והא יום נקנור הוא ויום חדסר נמי יהא אסור בהספד דהוי יום שלפני טוריינס. וכן איתא להדיא בירושלמי בפרק סדר תעניות הלכה י"ג על דעתיה דר' יוסי מה בא לאסור ר"ל יום נקנור דהא בלאו הכי יום י"ג אסור מכח שלפני י"ד. ומשני בא להודיעך שהוא אסור בהספד אך בהא מחולק הבבלי עם הירושלמי דלשנויא דהירושלמי צ"ל דיום שלפני מגילת תענית אינו אסור אלא בתענית ולא בהספד והבבלי סבר לפי מה שכתבתי דיום שלפניו אפי' בהספד אסור. ואם תקשי לך א"כ לשיטת הבבלי מה בא לאסור עם יום נקנור דהא בהספד בלאו הכי אסור מכח יום שלפני י"ד י"ל כמו שתי' הירושלמי לבסוף דלא בא אלא למנות ימים שנעשו בהן נסים לישראל ועי' בתענית פ' שני סי' כ"ד מ"ש בזה:

והיו צריכים רחמים. ועשו תענית בו ביום טרם צאתם למלחמה כמו שכתב רבינו בסמוך. ובשאלתות מבואר יותר ובי"ג עשאו תענית בימי מרדכי ואסתר לפי שהכל נקהלו לעמוד על נפשם והיו צריכים רחמים:

ודרשינן במס' תענית מכאן לתענית צבור. ליתא בתענית כי אם במכילתא ובפרקי דר"א פמ"ד. וכן מצינו בפ' הפועלים גבי הא דרבי גזר תעניתא:

ובמסכת סופרים. בפ' בתרא. ועי' בב"י סי' תכ"ט:

ולא יהיה להם במה לשמוח. והא דקתני גובין בו ביום ומחלקין בו ביום. שאני התם דאי אפשר לקרות ביום י"ד שהוא שבת:

ויש שגורסים. הוא לשון הרי"ף:

שהיו ישראל יכולין להעמיד בדתותיהן. שלא היו מתיראים משונאיהם ואין באין לידי סכנה:

ה"ג ואין באין לידי סכנה היו קורין בי"א בי"ב בי"ג אבל בזמן הזה שמסתכנין ישראל בדתיהם אין קורין:

ה"ג על כן היהודים הפרזים וגו' עושים את יום ארבעה עשר ומדפרזים: