קרבן נתנאל על קידושין צג
Korban Netanel on Kiddushin 93 · קרבן נתנאל על קידושין · free full Hebrew text
Open in the reader →וכן פירש"י התם דאע"ג כו' מ"מ כל מה דמשכח היתירא טפי שקלי. כ"ה בפירש"י שלפנינו אבל התוספות כתבו שם בשם רש"י שמרויחין דלדידן מיהו שרי דאין תופס את דמיו ע"ש:
ומאי קשיא ליה הא אמרינן לכתחלה אסור ליהנות וי"ל דמשמע ליה כו'. עירבוב דברים קא חזינא הכא דהכי ה"ל לשנויי אסור דומיא דיין נסך משמע אפילו בדיעבד. ולפי תירוץ רבינו ה"ל להקשות מאי פריך הא דקאמר אסור במתני' היינו לפועל כמו שאסורין הן דוקא למוכר עצמו ולאחריני שרי. וע"ש בתוס' דמסכת ע"ז דף ס"ב ד"ה והתנן. ובפ"ק דחולין דף ד' ד"ה מותר. קרובים לדברי רבינו ע"ש:
כדאשכחן בהדיא גבי חמצן של עוברי עבירה. שלפי ס"ד דאתיא הא ברייתא כר' יהודה דחמצן של עוברי עבירה אסור מדאורייתא. מ"מ לדידן שרי מפני שהן מחליפין ש"מ אפילו באיסור דאורייתא לאחריני שרי אבל בשמעתין דשכרו אסור אין לפרוך מחמצן של עוברי עבירה דה"מ לדחויי אימא הן. ברייתא אתיא כר"ש דס"ל דחמצן לא הוי אלא איסורא דרבנן ומש"ה לאחריני שרי לכך פריך מערלה:
אלא אם בדיעבד קידש בדמיהן מקודשת. והא דשרי לאיתהנויי מינה לכתחילה היינו משום דהאשה הוה חליפי חליפין. וכ"כ בחידושי רשב"א בנדרים דף מ"ז ע"ש:
גזרו רבנן שלא יהבה מחליפיהן. לא מצינו גזרה זו. אך בפ' השותפין (נדרים דף מ"ז) איבעיא ולא איפשטא וס"ל לרבינו דאמרינן לחומרא. ועיין פרק הנודר מן הירק סימן ה':
אבל אם בדיעבד לקח בדמי איסורי הנאה פירות וכלים על חליפין לא גזרו רבנן. היינו חליפין כי האי שקנה פירות וכלים. דהוו חליפי חליפין. כך סברת רבינו. אבל רש"י סבר אפילו חליפי חליפין אסורות ועיין מ"ש בפ"ו דנדרים סימן ה':
לכן פריך ליה ממכרן וקידש בדמיהן. וה"ה דיש לתרץ לשיטת רבינו כמו שתי' לפרש"י דומיא דיי"נ דאסור בדיעבד ולאחריני אלא דעדיפא מיניה משני:
או לישראל והכיר בהו דהוו מעות מתנה. ויש לדקדק הא קי"ל כרב דאמר בהכיר בה שאין שלו דמעות פקדון כדפסק בהדיא הלכתא כרב בפ"ק דמציעא דף ט"ו וכ"כ רבינו שם סימן ל"ט אח"כ מצאתי קושיא זו בבית שמואל סימן כ"ח ס"ק נ"ד. וי"ל דהא דאמרי' התם ונימא ליה לשום פקדון סבר לא מקבל. אבל ע"ד מכירה מקבל המוכר הפקדון דיכול להשתמש במעות הפקדון עד שיבא הנגזל כמ"ש רבינו שם שלא יכול לתבוע הפקדון בעוד שלא הוציא הנגזל את הקרקע מתחת ידו ומש"ה כל אותו זמן הוא חייב באחריותו אף שלא הוציא מהממון כלום ע"ש באריכות. ולפ"ז צ"ל בהקדש אחותו דס"ל לרב נמי דמעות פקדון שנותן לה הכסף קידושין לפיקדון עד שתקבל קידושין מאחר וע"ד זה מסרה לה דאלת"ה ה"ל לתלמודא למיעבד צריכותא על הנך תרתי דרב ושמואל. ומעתה בנדון דידן בהכיר שהוא איסור הנאה מודה רב דהוי מעות מתנה דאי לשם פקדון נימא ליה לשום פקדון. דהא עכשיו נמי יכול לתבוע כל עת שירצה ולא מסר ליה לזמן ונכון. ועיין בש"ך חו"מ סימן שנ"ו:
ה"ג אלמא חולין שנשחטו בעזרה לר"ש לאו דאורייתא. משמע דאיכא איסורא דרבנן ואפ"ה אמר ר"ש דמקודשת:
ויש לחלק משום דחמץ בפסח עיקרו מדאורייתא אבל חולין שנשחטו בעזרה לר"ש כל איסורו מדרבנן. ובטור אבן העזר בס' ב"ש סימן כ"ח ס"ק מ"ת כתב ז"ל ולכאורה דאין מקודשת כלל בכל איסור דרבנן אפילו שאין לו עיקר מן התורה כיון דמדרבנן אסור אין נותן לה כלום שכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ומסייע ליה מתשובת הרי"ף אם מקדש אותה לפני עדים פסולים מדרבנן אינה מקודשת כיון שהעדים פסולים מדרבנן. ולא ראיתי בזה השגה על רבינו. דאין הנדון דומה לראיה דהתם בתשובת הרי"ף דמיא לחמץ בפסח עיקרו מדאורייתא אע"ג דחיטי קרדנייתא קשין וחימוצו מדרבנן משא"כ שעות מדרבנן וחמץ מדרבנן חוששין לקידושין דזהו מקדש אדעתא דרבנן הם אמרו והם אמרו דלענין קידושין לוקמיה אדאורייתא דהא לפי מה שחולק רבינו חולין שנשחטו בעזרה לר"ש מקודשת כיון דעיקרו מדרבנן:
ודלא כפירש"י שפי' מתחלת שש ולמעלה. ולפי' הקונטרס נמי לק"מ למסקנא דהא אפילו לר"ש אינה מקודשת. לשון תוספות:
דהכי אסיק רבא למתני' דקונם כהנים ולוים נהנים לי. ובכ"מ פ"ז דהל' נדרים בשם ר"מ המעילי מחלק דשאני נדרים דאפי' וויתור אסור בהן ומש"ה אמרינן בהו נמי טובת הנאה ממון. ובאמת צ"ע על רבינו דבפ' אין בין המודר סימן א' פסק כר"א דאפילו וויתור אסור במודר הנאה. א"כ מאי ראי' מייתי מפרק ואלו נדרים. והרשב"א והר"ן ורמב"ן וריטב"א כולם מסכימים לפסק ר"ת. וצ"ל שהיה להם גירסא בשמעתין דנדרים דמסיק רבא לעולם טובת הנאה ממון ונ"מ לדידן אם קידש אשה במעות מעשר או שהפריש לצדקה ליתן לעניים:
וכן הלכה. אבל מדברי הטור יו"ד סימן של"א נראה שלא הי' גרסתו כן. וכן נראה מהקיצור שכתב טובת הנאה אינה ממון. ואם קידש בהן אשה אינה מקודשת ועיין בחדושי ת"ש ואחר כך מצאתי בתושן משפט סימן ש"ן בש"ך דהרגיש גם כן בכל מה שכתבתי. ועיין בפרק אלו עוברין סימן ו' מ"ש ראיה לזה: 0הדרן עלך האיש מקדש פרק שלישי
ועוד מדקאמר. קושיא זו הוסיף רבינו משום דעל הראשונה יש לדחות דקמ"ל אף על גב דנהג מנהג רמאות מ"מ קידושיו קידושין: