קרבן נתנאל על קידושין פד

ומדמותיב רבה אשמעתין ממתניתין כפירש"י. דהיכי ס"ד לאותבי' ממתני' התם כדקתני טעמא שמחמת קידושין הראשונים שלח ואין לתרץ דס"ד דרבה דלא מבעיא קאמר ל"מ לא נחית לקידושין כלל אלא אפילו נחית. דלפי' תוספות דחיישינן הכא שמא קדשה כבר בפני עדים כיון דשלח לה סבלונות. א"כ מעתה ליכא למותיב כלל ממתני' וה"ה מה שדחה אביי סייעתא דרבה ממתני' דל"מ קאמר נמי משמע לרבינו כפרש"י אלא שזה יצא ראשונה וחדא מתרוייהו נקט. והר"ן סייע ליה מדקאמר תלמודא אימא כי משדר סבלונות אדעתא דקידושין קא משדר ואמרינן נמי הכא דנחית לתורת קידושין אימא נהוי קידושין הלשונות אלו משמע טפי דהסבלונות עצמן הן הקידושין:

חיישינן שמא קידשה משמע כפירושו. דהא פשיטא דלא שילח הכתובה לשם קידושין והרמב"ן תי' לפי שיטתו של רש"י דרב אחא אמאי דאמרינן בסוגיא דעיל באתרא דמסבלי והדר מקדשי לא חיישינן קאי. והכי קמבעיא ליה באתרא דמסבלי והדר מקדשי דלא חיישינן דמהיכא תיתי שינה מנהג מקומו. היכא דאיתחזק שטר כתובה בשוק מי חיישינן לאותן סבלונות ומסיק דבאתרא דמקדשי והדר כתבי כתובה חיישינן. דהא ע"כ צ"ל דהך גברא שינה בחד צד מנהג מקומו:

ואין לתמוה אמאי חיישי' למיעוטא דמצינו נמי וכו' הרמב"ן והרשב"א והר"ן תירצו דנהי דבעלמא לא חיישינן למיעוטא הכא חיישי' לפי שרוב זה קבוע ומחוייב מצד טבע העולם. אבל רוב זה שאינו אלא מצד המנהג עשוי להשתנות ואמרינן זה נהוג מנהג כמנהג המיעוט וקשה לי ומה יענו בזה במגוייד וגוסס ומים שאין להם סוף דהוא רוב קבוע מצד טבע העולם ומ"מ חוששין למיעוטא. וע"כ צ"ל כתי' רבינו משום חומרא דא"א א"כ מה דחקו לחלק בע"א י"ל דלא סגי בתי' רבינו לחוד דהתם גבי מגוייד וגוסס שאני דאזלינן בתר המיעוט משום דיש התם חזקת א"א ומצטרפין המיעוט לחזקה ומש"ה מחמרינן לגבי א"א. משא"כ הכא בשמעתין דיש לה חזקת פנויה ולפי הצעה זו צריך רבינו נמי לתירוץ הר"ן ואינהו צריכי לתירוץ רבינו ודלא כב"ש סימן מ"ה ס"ק ב':

מקדשי והדר כתבי פשיטא. אפילו לתירוץ הרמב"ן לשיטת רש"י דקאי אמקום דמסבלי והדר מקדשי מ"מ שפיר פריך פשיטא דניחוש לחומרא. ומזה אני אומר דלפירש רש"י א"א לגרוס כגי' ר"ח קמ"ל דניחוש למעוטא. דא"כ הא דקאמר מסבלי והדר מקדשי לא חיישינן היינו כל בני עיר מסבלי והדר מקדשי א"כ מאי פריך מקדשי והדר כתבי פשיטא דקמ"ל אע"פ שאינם אלא הרוב ומעוטא כתבי והדר מקדשי וכל בני העיר מסבלי והדר מקדשי מ"מ חיישינן לחומרא. אע"כ לפירש"י הגירסא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן ואפילו מיעוטא מסבלי והדר מקדשי (ומסבלי והדר מקדשי) [ומקדשי והדר מסבלי] היינו רובא. ומקדשי והדר כתבי היינו נמי רובא. ויפה פריך פשיטא דזיל הכא איכא רובא. וזיל הכא איכא רובא פשיטא דניחוש לחומרא ודלא כרי"ו בשם הרמ"ה שהביאו בספר ב"ש סי' מ"ה ס"ק ד'. גם מל' המחבר שם סעיף א' באו עדים שראו הסבלונות וכו' משמע כפרש"י ואח"כ מסיים אע"פ שרוב אנשי עיר אין משלחין סבלונות אלא קודם הקדושין צריכה גט מספק. והיא כגי' ר"ח דחיישינן. ולדעתי אין נראה כן: