קרבן נתנאל על קידושין עב

על זה קשיא כו' הלכך נראה וכו'. כל זה הן הן דברי תוספו' ובתוס' שלנו לא מצאתי אבל ראיתי בחידושי רשב"א בשם התוספות:

אבל אי ברי לן דנתרצה מיד כששמע לכ"ע הוויין קידושין. ורבים מתרצים בעד הרב אלפס דאם נאמר בנתרצה דהוויין קידושין א"כ למה לא ניחוש שמא נתרצה ככל ספיקות דאורייתא לחומרא ודברי טעם הם:

וכן פרש"י דלא חיישינן אם לא ששמענו כן. הוא פרש"י דף מה ד"ה בפירוש ולפום ריהטא אין משמעות בפרש"י:

כיון דלא הוי גילוי דעת קודם הקידושין. משום דאין דרך לעשות בתו לשליח. הר"ן:

דהולכין בממון אחר הרוב. א"כ אם מתה הבעל ראוי ליורשה:

ולכך לא הביא רב אלפס הני תרי פלוגתא דרב הונא ורב ירמיה. תיוהא קא חזינא הכא אף על גב דלדידן ליכא נפקותא לענין תרומה מ"מ ה"ל לרב אלפס להביא אידך פלוגתא דרב הונא ורב ירמיה בנתקדשה ונשאת שלא לדעת דלרב הונא אוכלת הואיל ונעשה בה מעשה יתומה בחיי האב ופרש"י הואיל ושתק כולי האי או הפקיר זכותו שיש לו בה או שתיקתו כהודאה. א"כ לדידיה צריכה גט ולרב ירמיה אינה צריכה גט. וע"ק הואיל ונעשה בה מעשה יתומה בחיי האב הי' ראוי לנו לומר באמת אם מתה יורשה הבעל. את"כ מצאתי בב"י סימן ל"ז שרבינו לא הי' לו פלוגתא תנינא דרב ירמיה ורב הונא וגורס ברבינו ולכך לא הביא רב אלפס הך פלוגתא דרב הונא ורב ירמיה ע"כ. וא"כ בתרוייהו שלא לדעת ואביה כאן ליכא למ"ד דאוכלת ולא צריכא לאשמועינן דלא בעי גט. ע"ש. ואם קבלה נקבל. אמנם ראיתי בחידושי רשב"א שכתב ולדברי הרב אלפס דאמר אפילו נתרצה האב לבתר דקדשה לא חיישינן לה ה"נ בנתקדשה ונשאת שלא לדעת. ולפ"ז יש לפ' ע"פ דרך זה דברי רבינו ולכך לא הביא רב אלפס הני תרי פלוגתא ותיבת ולכך חוזר על הני תרי פיסקא שכתב רבינו בשם הרי"ף חדא דאפילו בנתרצה האב לא חשבי' ליה כמו שאומר לבתו צאי וקבלי קידושי' כיון דלא הוי גילוי דעת קודם הנשואין ובנתקדשה לדעת ונכנסה לחופה שלא לדעת כיון שנתקדשה לדעת מודה הרב אלפס דהוי כאילו נתנה לה רשות שתכנס לחופה כמ"ש רבינו לעיל בסימן זה משו"ה לא הביא פלוגתא ראשונה של רב הונא ור"י דאפילו למ"ד אוכלת אינה יורשת ולא צריכין תו להגהת ב"י:

ומוקי לה רב הונא כגון שאמר. דאי מלוה ממש ומלוה להוצאה ניתנה במכר אמאי קנה והרי"ף לא חש להא פירכא דס"ל דמלוה במכר קונה וכן הרמב"ם בפ"ז מהלכות מכירה וסומכים על הסוגיא דפרק ראשון ודפרק הזהב דמוקי לה יש דמים שהם כחליפין. ומש"ה לא מייתי הך אוקימתא דרב הונא. הר"ן. ומהרש"א בפ"ק דמציעא דף ט"ז ד"ה האי שטרא ע"פ דרכו יש ליישב הרי"ף בגוונא אחרינא ע"ש ורבינו אזיל לשיטתיה שמוקי לה בפ"ק סימן ה' הך יש דמים בהנאת מחילת מלוה: