קרבן נתנאל על קידושין סח

אלא משתבעי שנתנום למלוה. פירש שבועת היסת. אע"ג דטענת הלוה עליו היא טענת שמא. מ"מ טענת המלוה בברי שלא קיבל שום דבר מצטרפין לטענתו ומזקיקין לשליח לשבועה:

והמלוה נשבע שלא נתנם לו. היינו שבועה בנקיטת חפץ כמו שפסק הרי"ף וכ"כ רבינו בהדיא בתשובה סוף כלל כ"ט וסמך רבינו על זה שמסיים הכא כמו חנוני על פנקסו דשם כ"ע מודים דנשבע בנקיטת חפץ:

דוקא נערה אבל קטנה דברי הכל אביה ולא היא. וכ"כ הרמב"ן בשם ירושלמי פרק התקבל הל"ב. ועוד ראיתי בס' חידושי ריטב"א בשם הרמב"ן ראיה מהתוספתא ע"ש וליתא דהתוספתא דקתני התם נתגרשה גדולות ולא קטנות היינו נתגרשה ע"י שליח והקטנות אינה בכלל היינו אפילו נערות דומיא דרישא דקתני גבי קידושין גדולות היינו בוגרות והנערות בכלל קטנות אבל לפי' ריטב"א הגדולות והקטנות דרישא לא הוי דומיא דסיפא ובאמת לא חזיתי אחד מן הראשונים שהביא ראיה מהתוספתא זולתו. ובתוס' רי"ד וברמב"ן מייתי ראיה מהא דמשני במאמר בע"כ ורבי. ואי קטנה בגירושין יש לה יד אפילו בחיי אביה אמאי קתני בברייתא העושה מאמר ביבמתו קטנה מדעת אביה ולא היא. ויש לחלק דאע"ג דתרוייהו בע"כ מ"מ בגירושין יש לה יד לקטנה דהואיל בשעת גירושין יצאתה מרשות הבעל. משא"כ במאמר וכמו שחילק מהרש"א בין קידושין לגירושין. ועיין בפרק התקבל בפירושי ותמצא נחת: