קרבן נתנאל על קידושין כה

אין לפרש דמשכנו שלא בשעת הלואתו כו' אלא אפילו משכון בשעת הלואה איירי. עיין פי' מהרש"א בתוס' ד"ה מלוה. ותבין מעצמך שלשון רבינו אינו סובל פירושו. אמנם על רבינו בלא"ה לק"מ. דלשיטתיה אזיל דמסיק בסימן י' דר"י אינו אלא במשכון שלא בשעת הלואתו אבל במשכון בשעת הלואה אינו יכול לקדש בו. גם בתוספות דבריו דחוקים. וטוב מזה שהתוס' לעיל (קידושין דף ח') חזרו בד"ה מניין. שהעלו דלא כפרש"י דלא קני משכון אלא כש"ש. וכיון דלא קני אלא כש"ש בשעת הלואה אין לו כח לקדש כמ"ש תוס' בב"מ ובגיטין דף ל"ז. ולזה הסכים מהרש"ל וק"ל:

אלא שאמר לה הרי את מקודשת לי במלוה שאת חייבת לי על המשכון שלך שבידי מקודשת. ובתוספות דייקא דוקא שצ"ל בהנאת מחילת מלוה. וצ"ל דס"ל לרבינו כמו שהביא הסמ"ג עשין סימן מ"ח בשם ר"י בר שמואל שאע"פ שהמקדש במלוה אינה מקודשת מפני שלהוצאה ניתנה מ"מ בשיש עליה משכון נחשבת כאילו היא בעין. וכ"כ ב"ש סימן כ"ח ס"ק כ"ח. ובזה מיושב מה שהקשיתי לעיל סימן ה' ובלא"ה לק"מ דיש סברא להיפך דוקא בשיש משכון איכא למימר דמהני הנאת מחילת מלוה משא"כ בלא משכון לא ידענא: