קרבן נתנאל על כתובות עו
Korban Netanel on Kesubos 76 (Korban Netanel on Ketubot 76) · קרבן נתנאל על כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →וקשה לפירושו דמאי שייכא הך בעי' הכא. אין רצונו שהיה לו להעמיד ספקתו בשמעתתא אחריתי דרש"י בעצמו נשמר מזה שהוא שואל כענין מדחזינן שנפסק כח האב. אלא שר"ל דמאי שייכא הך בעיא בגוונא דהכא בכולי ש"ס מצי למבעי כלומר בכל כתובות הש"ס הוי מצי למבעי זמן טריפת כתובות האירוסין מנה ומאתים מאימת:
ליבעי ארוסה שנתגרשה או שנתארמלה אי ערפא ממשעבדי אי לא. והנה רש"י הרגיש ליישב זה דבנשאת דווקא קמבעיא ליה אי גביה משעת אירוסין או נימא דמחלה לשיעבודא קמא כ"כ מהרש"ל. ומה שפרש"י או דלמא עד שעת כתיבה דהוה מלוה בשטר לא טרפא משעבדי. כוונתו לתרץ קושיית רבינו בסמוך איך נאמר שמחלה לשיעבודא קמא הא קי"ל כרב נחמן אם הוסיף דקלא לתוספת כתביה ושניהם קיימין וא"כ הכא נמי בכתובה שניה אמרי' לתוספת כתבה. ע"ז פרש"י דהכא איירי בדלא כתב לה והוי מלוה בע"פ ועד שעת כתיבה דהוי מלוה בשטר לא טרפא ממשעבדי דאיכא למימר דמחלה לשעבודא קמא אבל אי הוי לה מנה ומאתים בכתב לה כתובה שניהם קיימין ועפ"ז מיושב קושית מהרש"א בתוס' ד"ה ומיגבה ע"ש:
ומפרש טעמא משום דלא נכתבה ברשותו. ומספקא ליה בטעמיה כי מבלתי א' מטעמים הללו אין הבנה לזה מאי איכפת לן אם לא נכתבו ברשותו הלא כבר זכה האב בעיקר כתובה משעת אירוסין מתנאי ב"ד:
דמסתמא כל אשה בשעת כתיבת כתובתה בשעת נשואין היא מוחלת לזכיה קמייתא ושעבודא דאירוסין. ומדרב יהודה נשמע לרבנן דבהא סברא לא פליגי אלא בהא פליגי אדר"י דתקינו רבנן לאב אף כשמחלה בתו. וזה שכתבו תוס' הוה טעמא משום דבשעת כתיבה חלה לשיעבודא נמי משום הך סברא דמסתמא כל אשה כו' ומדר"י נשמע לרבנן ובזה מתורץ קושיא שניה שהקשה מהרש"א בד"ה ומגביא ע"ש וזהו שכתבו תוס' ודוחק להעמיד כולה שמעתין אליבא דר"י כל זה מדברי רשב"א שמוקי הך דרבי יהודה בכתב לה כתובה מן האירוסין כמו שהביאו תוס' ד"ה והלכתא וא"כ בדכתב לה א"א לפ' כפי' ר"י דהרשב"א ס"ל דאינה מוחלת לשיעבודא בכתב לה מן האירוסין מדדחיק לאוקמה דס"ד הואיל ומנה ומאתים שלו תוספת נמי שלו ולא פי' דקאי אמנה ומאתים ואין לו בה כלום משום דהיא מחלה לשיעבודא אלא שמ"מ יש לנו לפרש ולקיים פי' ר"י דהיינו שכל זה מבעיא ליה לר' יהודה אי ר' יהודה קאי אתוספת כתובה וכמו שפי' הרשב"א אבל עיקר כתובתה גובה האב משעת אירוסין. או נימא דר"י דקתני אין לאביה רשות בה היינו אפילו בעיקר כתובה דהיא מוחלת לשיעבודא אף בדכתב לה מן האירוסין ואחד זה ואחד זה אינו גובה אלא מן הנישואין ע"ז אמר ודוחק להעמיד כולה שמעתא אליבא דר' יהודה דהא ליכא למימר מדר"י נשמע לרבנן כי אף את"ל לר"י לא אמרי' מחלה לשיעבודא היינו בדכתב בשעת קטנות לאב אבל מ"מ לרבנן בדלא כתב לאביה או נכתב הכל ברשותה בבגרות איכא למימר דמחלה לשיעבודא:
אבל הא לא מבעיא ליה להש"ס דארוסה אי טרפא ממשעבדי. ויש לדקדק פשיעא דליכא למימר דמבעיא להש"ס בארוסה מדנקט מאימת גביא. ואם לזה כוון רבינו לתרץ על בעל האיבעיא גופא למה אינו מיבעיא ליה על ארוסה א"כ מאי קאמר תו וכי תימא התם נמי מספקא ליה א"כ לבעיא נמי מן הנשואין הכל קשה למה לא מבעיא ליה כארוסה ובכתובת נשואין היכא דלא כתבי' לה וע"כ צ"ל כמ"ש אבל הא לא מבעיא ליה להש"ס דלארוסה נמי אי טרפא ממשעבדי והכל מספקא ליה אי טרפא ארוסה ממשעבדי ובנשואין מגבי מאימת גביא וזה דוחק דלפי' ר"י הך איבעיא לא תליא בהך א"כ אי אבעיא לש"ס בארוסה נמי אי טרפא ממשעבדי ה"ל לפרש דבריו וצ"ע: @11ה"ג
וגביא ממשעבדי תנאי ב"ד אף כדלא כתב לה וכן נוהגין באשכנז ובצרפת. ובש"ע סי' נ"ד כתב רמ"א שאין נוהגין כן. ומצאתי טעם לזה במרדכי וז"ל וראבי"ה ורבינו אפרים מבונא אמרו כל הסוגיות מוכיחות כן. והיינו דוקא בימי קדם שהיה דרך לכתוב כתובה למקצתן מן האירוסין אבל בזמן הזה דאין דרך לכתוב לא גביא כשלא כתב לה: