קרבן נתנאל על כתובות מו
Korban Netanel on Kesubos 46 (Korban Netanel on Ketubot 46) · קרבן נתנאל על כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →מאחר שמקוים משנים. והאי דקאמר אלא עיין מזה ריש סי' י"ג:
ה"ג מאי אולמיה זה שרוצה לקיים ממנו מדידיה. ואת"ל דרב אסי הדיוק קמ"ל דאם לא קרא עליו ערער מקיימין מאחד אפילו לא הוחזק בב"ד ע"ז מסיים ואזיל ועוד דמשמע כו' והשגת רבינו בדרך ממ"נ:
ועוד דמשמע דאם לא קרא עליו ערער מקיימין מאחד. וכ"ת ה"נ הא נהרדעי סבירא ליה דאין מקיימין אלא משני שטרות. והר"ן מיישב קצת דאיירי דשתק הערער וסד"א כיון דשתק הערער מקיים ממנו אפי' בלא הוחזק בב"ד קמ"ל:
שאין לקיימן אלא בטביעת עין ולא בדימוי. מטעם שהזכיר ר"ת דשמא זייף אחד מחבירו וכפרש"י. לפ"ז אפילו אותן שהם תחת ידו שנים ומקוימים מ"מ אין לקיים השלישי בדימוי להם דשמא זייף השלישי מהם כיון שאותן השנים תחת ידו. וכ"פ הב"ח ופרישה והש"ך וכ"פ הרמ"א: @11ה"ג
או מעיד לו בה. והאי דקתני ומעיד עליה כמו חלץ ועשה מאמר: @11ה"ג
ואין לחוש לפרעון או למחילה דלוה. וההיא דהמוצא שטר חוב אפי' כתוב בו הנפק אמרי' בפ"ק דמציעא דף ט"ו דלא יחזיר דחיישינן לפרעון משום דנפל איתרע. והא דאמרינן שם דף י"ז בין צא תן לו או חייב אתה ליתן לו ואמר פרעתי נאמן לפיכך אם בא מלוה לב"ד לכתוב לו אדרכתא אין שומעין לו. התם היינו טעמא כיון דב"ד פסקו לו לשלם צריכין הב"ד לשמור שלא יבא תקלה על ידם ושמא פרע. אבל בנדון דידן שהוא עשה הקנין אם לא מיחה בעדים איהו דאפסיד אנפשיה ועיין בהר"ן:
לעצמו מאי. כלומר שמדכר לחבירו בדבר הנוגע להמדכיר. ובהש"ס הגי' עצמו מהו. והיא היא:
ואם אינן זוכרין ההלואה ע"י ראיית השטר אפי' רבנן מודו. יש מקשין לפ"ז מאי פריך אשמואל מהאי שטרא דנפיק מבי דינא דמר שמואל התם איירי בענין שלא היו זוכרין על ההלואה אפי' ע"י ראיית השטר ובכה"ג רבנן מודו דצריכין לצרף עמהם אחר. לק"מ דמדכתב בהנפק באיזה דרך שנתקיים בו למה צריך לפרש באיזה דרך נתקיים בשלמא כשנתקיים ע"י אחרים שמא ע"י זה יודע ללוה שלא נתקיים כראוי והיינו שיברר שעדי הקיום פסולין הן וכה"ג שנתקיים [ע"י] שטר אחר פן יטעון שאותו שטר זייף משא"כ כשעידי השטר עצמן העידו על חתימתן ועיין ח"מ סי' מ"ו ס"ק כ"ז בסמ"ע. אע"כ צ"ל דשמואל בהא ס"ל כרבי ומש"ה פי' בו שנתקיים השטר ע"פ צירוף דעמיה ולהורות שפסק כרבי בהא:
הא דאמרי' דלדברי רבי על כתב ידן הן מעידין כו' ואפי' אמרו בפירוש שמעידין על מנה שבשטר. דהא לפי מה דמסיק רבינו ע"פ דרך הירושל' דפליגי היכא שזוכרין המלוה ע"י ראיית השטר שסובר רבי דזכירתו לאו זכירה ואין מעידין אלא על כתב ידם א"כ עם היות שאומרים בפירוש על מנה שבשטר הם מעידין לא מהני דאינן יכולים להעיד על מנה שבשטר דהא זכירתן לאו זכירה היא. והתוס' שנאדו מפי' הירושלמי היינו לפרש פלוגתא דרב הונא ור"י ע"ז כתבו תוס' דף כ"ד הלשון כותב אדם לא משמע כפירושו אבל בפלוגתת רבי וחכמים איכא למימר דהתוספות מפרשי כהירושלמי. ויש לדקדק דה"ל להוכיח דלרבי אפי' אומר בפירוש לא מהני מדקתני צריכין לצרף עמהם אחר ולא קתני שיאמר בפירוש. וי"ל דהוי כמו חוזר ומגיד. אבל אם אמר בתחילה בפירוש איכא למימר דמהני לרבי. והפשוט בהבנת דברי תוס' ורבינו דמדרבנן נשמע לרבי דכמו לרבנן אפילו אמרו בפירוש על כתב ידן הן מעידין דלא מהני ה"ה לרבי אם אמרו בפירוש על מנה שבשטר: