קרבן נתנאל על כתובות לט

פשיטא כל כמיניה. ורבא דמשני ליה כדרב הונא מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו השמיט רבינו תי' זה לדינא. דהא כבר פסק בפ"ק דב"מ סי' ט"ו כרבי דצריך לקיימו [וכ"א בקיצור]:

וכגון שחב לאחרים. חייב לאחרים מבעיא ליה. כדדייק בריש ב"ק דף ו' חב המזיק חייב המזיק מבעיא. ע"ז פי' רבינו כלומר שחב לאחרים בדיבורו:

וי"ל דהאי לאו מגו הוא שאין דעתו למחול. ובתשובותיו כלל ס"ח כתב וז"ל אף אם האלמנה רוצה למחול ליתום אינה יכולה כי כבר נשתעבדו כל מי שחייב לה לנושיה מדרבי נתן. וזהו כתי' השני שבתוס' והביאו הטור סי' פ"ו. והב"ח מיישב דרבינו בפסקיו איירי קודם שנודע שחב לאחרים דלא נשתעבד עדיין מדרבי נתן ועיין. ובתשובותיו מיירי לאחר שנודע דאז נשתעבד מדרבי נתן ועיין בש"ך סי' מ"ז ס"ק ז'. השיג עליו מהא דכתב רבינו ואף אם לא נודע לנו כו' ואיני רואה בזה שום סתירה דוודאי כשנודע אח"כ שחייב לאחרים משתעבד מדרבי נתן. אבל באותו פעם שאמר שטר אמנה היה אז לא נודע ולא משתעבד אותו פעם מדרבי נתן ואז שפיר קשה להימני' במיגו ומש"ה צריך רבינו לתרץ כתירוץ ראשון. והש"ך שם מסיק דהטור ס"ל דחזר רבינו בתשובתו ומש"ה פסק הטור כתירוץ השני. זה ג"כ ליתא דהב"ח בי"ד סי' רצ"ג סעיף א' כתב דדברי רבינו בפסקים המה עיקר כשמחולק עם התשובה שהמה אחרונים ועי' בכללים. ואני תמה מאד על כל גדולי המחברים אלו. דהא התוס' כתבו להדיא אם נאמר שמכירות שטרות הוא מדרבנן הוי אתי שפיר דמש"ה יכול למחול משא"כ מדר' נתן הוא שיעבוד מדאורייתא. אבל למ"ד דמכירות שטרות מדאורייתא נפל תי' זה דמאי שנא דתרוייהו מדאורייתא נינהו. ומש"ה רבינו כאן בדרב יהודה לא סגיא בתי' זה. דתקשי לך להנך פוסקים שהביא רבינו לקמן בפ' הכותב סי' י' דס"ל דמכירות שטרות דאורייתא היאך תי' אביי הא דרב הא יש לו מיגו ומ"ה צריך לתרץ דהאי לאו מיגו הוא כו'. משא"כ בתשובותיו לפסק הלכה קי"ל כהנך דפסקי מכירות שטרות דרבנן כמו שהעתיק הטור ברמזים פ' הספינה סי' ד' דרבינו ס"ל הכי מש"ה לדינא פסק הטור ורבינו בתשובותיו כתי' הב' וזה נכון:

וי"ל דכבר איתחזק בבי דינא ותו ליכא מגו. היינו שראינו בידו קודם שנפל החילוק ביניהם ודלא כהסמ"ע שפי' הוחזק פי' נתקיים בב"ד וכ"מ דהא רבינו מייתי ראיה מהא דזה בורר. ובפ"ק דב"מ סי' נ"ד ז"ל כדאמרי' בפ' זה בורר דאיתחזק בב"ד פי' שראוהו ב"ד בידה קודם שאמרה פרוע ושוב אינה נאמנת ע"י מגו שהיה קודם לכן ע"כ. ומשמע דווקא שראינו בידו קודם לכן אבל בשעה שמראה אותו בב"ד אף שאמר אמנה הוא יש לו מגו דלא הראה ועיין מזה באריכות בש"ך סי' מ"ז ס"ק ה' ודבריו נכוחים:

והיכא דפרע לב"ח אחר שאמר שטר אמנה הוא כו'. ה"ה אחר שאמר שטר פרוע הוא אלא דרבותא קמ"ל לפסק רבינו יונה דאם אמר המלוה בלא תביעת ב"ח דאינו גובה מלוה דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי אע"ג דאמנה עולה הוא וה"א דאין נאמן על עצמו: