קרבן נתנאל על כתובות ש

לא הוי זבין ניהלי. כך היא גירסת תוס' ופי' אבל לעצמו שמכר המערער להמוחזק אחד משדותיו וכשמיצר לו מצרים כתב מיצר פלוני שדה של מוחזק ועכשיו מערער על אותו שדה בזה לא איבד זכותו. דאי לאו דעביד הכי לא הוו המוחזק קונה ממנו והוא היה צריך למעות. וגי' הרי"ף לא הוי מזבין ליה ניהלי. וזהו לכאורם כפירש"י שגרס מזבין וזה א"א לומר דהא מביא הירושלמי וז"ל לא סוף דבר שעשאה העורר סימן וזהו דלא הפירש"י. והר"ן מפרש דברי הרי"ף ע"פ פי' תוס' אפילו לגירסא זו ע"ש:

לא סוף דבר שעשאה העורר כו'. זהו גי' רבינו והרי"ף אבל גי' רש"י הוא כמו שלפנינו לא סוף דבר עשאה סי' לאחר. ובדרישה סי' קמ"ז בח"מ קאמר שזהו ג"כ גי' תוס' וזהו שכתב ובירושלמי משמע כרש"י שהביא בפי' כר"ח ולא סוף דבר שעשאה סי' לאחר ותיבת העורר ט"ס הוא ולא צריך לדחוקים כפי' מהרש"א:

אלא אפילו עשאה אחר לאחר. וכיון דלא עשאה סימן לא המערער ולא המחזיק סד"א דאין המערער חושש להם וחותם בעד קמ"ל דאפ"ה איבד זכתו:

ומה שלא טען אביי ליורש. דהא קי"ל טוענין ליורש כדתנן בב"ב דף מ"א הבא משום ירושה א"צ טענה:

ראוי הוא שהדיין ימתין עד שיטעון האפטרופוס. שמינהו אבי יתומים כעובדא דהכא אם יטעון האפטרופוס בשם המת טענת ברי באשר שהוא מסתמא רגיל עמו ויודע מעסקיו אבל במינהו ב"ד הדיין טוען מיד ליורש ואין צריך להמתין עד שיטעון אפטרופוס. ר"ן:

היאך יכול לטעון שלקחה ממנו. בלי שטר או חזקה ג' שנים:

וכ"ת מיגו דאי הוי בעיא לא חתם מעיקרא. וכדפרש"י דאמרי' ביה הפה שאסר הפה שהתיר. ע"ז קאמר הא ליתא דלא אמרינן הכי אלא בתוך כדי דיבור אבל הכא כיון שהודה כבר מיגו למפרע לא אמרינן. וכבר האריך תוס' בזה פ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף ל') ד"ה לאו קא מודית ע"ש:

במיגו דלא חתמתי. ולשון התוס' מכוון. מיגו דאי בעי אמר מזוייף הוא ולא חתמתי מעולם:

משום דטענת מזוייף לאו טענה מעלייתא היא הכא כיון שלוקח והמוכר מכחישין אותו. הכא דוקא אבל בעלמא טענינן מזוייף ליתמי דהא התוס' לעיל (כתובות דף צ"ב) ובפ"ק דמציעא דף י"ג מייתי ראיה דטענינן מזוייף ליתמי מהך דגט פשוט דאמר רב הונא ש"מ המקדיש כל נכסיו ע"ש בפנים ורבינו מביא הך מימרא דרב הונא בפרק גט פשוט סי' כ"ו. והש"ך בח"מ סי' קמ"ז ס"ק ג' הניח דברי רבינו בצ"ע ולא דק הכא:

דמיירי הכא כשהוציאה העורר מיד המחזיק בחייו. פי' אחר שעשה הודאה אלא שהמחזיק עדיין לא ידע מהודאה זאת ולכך הוציאה מידו ונשתהה ביד העורר ג' שנים:

הלכך האי עובדא מיתרץ שפיר בהאי שינויא. דאית לן לומר דהאי עובדא היה בשהחזיק העורר ג' שנים אחר שחתם בעד:

אבל מילתא דר"י דמיתאמר אמתניתין צריכין לפרושי כשינויא קמא. דאי איירי ר"י בשהחזיק בו ג' שנים א"כ המתני' נמי איירי בשהחזיק בזה לא הוי פליגי חכמים. דנהימני ליה שעשה משום שני נוח לי במיגו דבעי אמר שחזר ולקחה ממנו שהרי יש לו חזקה ג' שנים. אבל בשנוייא קמא אמתני' נמי איירי בשטר שאינו מקוים ומ"מ לית ליה מיגו דטענת מזוייף לאו טענה מעליותא היא דאין יכול להעיז נגד העד והלוקח. כמ"ש רבינו לעיל כיון שהלוקח והמוכר מכחישין אותו וה"ה נגד העד האחר וחדא מינייהו נקט: