קרבן נתנאל על כתובות רעט

ירושלמי הלכה ז'. ואיני יודע אהיכא קאי אממאנת ואילונית לא שייך קנס ואי אשני' הלא מה שקנסוה חכמים בשניה כדי לעקור מהן תורת נישואין. ואם כסף קידושין לדידה נראה כמו שיש נישואין גם לא ראיתי בטור בסי' קנ"ו ובסי' קנ"ה שהזכיר מזה הירושלמי וצריך עיון: @11ה"ג

וגם אין משלם פירות שאכל. בפירש"י שלפנינו אינו לבד ראה זה מצאתי בפירש"י בפ' איזהו נשך (בבא מציעא דף ס"ז) ולזה כיון. או נאמר שהוסיף רבינו דין זה מדעתו ולקח ממה שכתב בסמוך דאפילו קרן גופיה אם אכלו אין לה:

ובשניה ובאיילונית ניחא. בשני' ניחא לענין דין פרקונה דאפילו ביושבת תחתיו אינו חייב לפדותה אבל לענין פירות שאכל ליכא לפרש כמו בממאנת. ובאיילונית ניחא היינו לענין פירות שאכל דקרן אית לה ואיצטרך לאשמועינן דפירות אין לה. אבל לענין דין פרקונה אין לפרש כמו בממאנת:

ולא מזונות משום דתנאי כתובה. עיין בתוס' פ' איזהו נשך (בבא מציעא דף ס"ז) לענין איילונית:

כגון ממאנת וחברותיה. היינו שנייה ואיילונית. וכ"ה בהרי"ף. אלא שרבינו לשון הברייתא נקט ולאפוקי מדעת הראב"ד וחברותיה קאי אשניה לחוד והיינו שניות דעלמא דהא רבינו נקט בסמוך מידי דהוי אאיילונית:

מידי דהוי אאיילונית. אע"פ שלא הכיר בה והוי מקח טעות אפ"ה אית לה תוספת שכיון שהוסיף לה מדעתו ולא חשש לשמא תמצא איילונית רצה ליזוק בנכסיו. לשון הר"ן:

כגון עוברת על דת וחברותיה. היינו נמצאו עליה נדרים או מומין. דאין אדם מתפייס במומין ובאשה נדרנית ועלה דידה רמי לגלויי ועליה סמך ולא חשש לבדוק אחריה אבל באיילונית לא הדבר מוטל עליה שהרי לא היתה יודעת בכך. הר"ן:

ה"ג ומדקתני בלאותיה סתם. פירוש מדקתני בלאותיה ולא קתני בלאות כדתני במתני':

ה"ג וקנסו רבנן לדידה בדידיה שאין לה כתובה. והוא לשון הרי"ף. וה"ה נכסי מלוג אלא שאין יאות לו לפ' לדידה בדידיה על נכסי מלוג דהא לאו נכסיה דידיה נינהו:

ואיילונית דלא הכיר בה כו' ואי דליתנהו כו' נכסי צאן ברזל דלאו ברשותה לית לה. וגירסת תוספות פ' איזה נשך דף ס"ז באיילונית נמי אי דליתנהו אידי ואידי לית לה ע"ש:

דלאו ברשותה לית לה. ע"כ לשון הרי"ף: @11ה"ג

הא דרב נחמן פליגא וא"כ ר"נ דס"ל פירא הוי מוקי מתני' בנכסי צאן ברזל וכו'. ועפ"ז ישבתי בטוב טעם קושית תוס' פרק איזהו נשך (בבא מציעא דף ס"ז) שפי' ולא בלאות בנכסי צאן ברזל דהתם קאי אליבא דרב נחמן ולדידיה איירי מתני' בנכסי צאן ברזל. וקושיא שניה אמאי לא תני בלאותיהן קיימת. י"ל משום ממאנת ואיילונית דע"כ איירי בדליתנהו דאי איתניהו בין נכסי צאן ברזל בין נכסי מלוג אית להו:

כך תי' הראב"ד ז"ל ליישב דברי רב אלפס. כלומר שהוא מקיים לשיטתו הנך תרי פסקי דרב כהנא ודרב נתמן:

אבל רב אלפס לא כתב כן אלא כתב דשני' אין לה בלאות של נכסי מלוג בדליתניהו אבל איתנייהו אית לה. היינו ממ"ש רבינו בסמוך בשם הרי"ף גבי פסקא דאיילונית דוקא בלא הכיר בה. ובשניה בין הכיר ובין לא הכיר דלית לה בלאות בנכסי מלוג בדליתנהו אבל בדאיתנהו אית לה:

לא הכיר בה אין לה כתובה כו' אבל תוספת יש לה. דאפשר שיערב עליו המקח אע"פ שיש איסור בדבר ע"כ דלא היה הדבר מוטל עליהן לגלות. משא"כ בנדרים ומומין אין אדם מתפייס בהם הר"ן: @11ה"ג

ה"ג וכ"ש שלא הכיר בה אבל תוספת יש לה. ע"כ מלשון הרי"ף:

מאי טעמא לא דמי לשני' דהא איהו מרגלא לי'. וטען בזה הרב בית שמואל סי' קט"ז ס"ק א' דהא בפ' יש מותרות סי' ג' מסיק רבינו דלרבי דקי"ל כוותיה לא ס"ל טעמא דמרגילה בדבר שהוא מן התורה ע"ש ולכאורה קושיא עצומה היא ולי לק"מ דקושית הראב"ד הוא דרשב"א ס"ל טעמא דמרגלא ואי לדידיה באלמנה לכ"ג בלא הכיר בה לית לה לא נכסי צאן ברזל ולא נכסי מלוג ע"כ לרבי נמי תאמר הכי. דאל"כ אמאי טרח שם בשמעתתא דיש מותרות למצוא מאי בינייהו ה"ל לתלמודא לומר איכא בינייהו באלמנה לכ"ג גופה בלא הכיר בה דלרבי אית לה נכסי צאן ברזל ולרשב"א מטעם דהיא מרגילה לי' לית לה: