קרבן נתנאל על כתובות רנג

לפי שיש חילוק בין קניין לשעבוד כו'. והרי"ף מחלק בטעם אתר שהודאות והלוואות איכת דררא דממונא למר ודררא דממונא למר ורבינו מיאן בזה הטעם דס"ל לעיקר מה שאמר בכולי הש"ס דררא דדמונא היינו כפי' התוס' דבלא טענתייהו יש ספק לב"ד וא"כ אין חילוק לפ"ז בין מכר ומתנה להודאות והלוואות. אבל הרי"ף ס"ל כפירש"י בריש ב"מ דררא דממונא הפסד ממון א"כ שפיר יש לחלק דגבי מכר ומתנה לא מקרי דררא דממונא דהא לא מפסידין מכיסם כלום:

ודווקא בדיין מומחה. פי' מומחה לרבים שיכול לכוף הנתבע לדון לפניו כדאיתא בסנהדרין. וה"ה כשאינו מומחה וקבלוהו עלייהו בעלי דינין. ובזה ישבתי מה שהניח בעל ש"ך בצ"ע בח"מ סי' ר"מ ס"ק ד' וז"ל וצ"ע על הטור שפירש כפרש"י בשודא דדייני דהרי משמע מהרא"ש פ' חזקת הבתים כפ' ר"ת. וכ"מ מדבריו פ' הכותב עכ"ל. הנה בפ' הכותב כיון למ"ש סי' י"א ואיכא מאן דאמר כו' איכא שודא דדיינא בהא מלתא כו' דיותר ממה שהאיש רוצה כו' ע"ש הדין עמו שזה סובר כדעת ר"ת וכמו שכתבתי שם. אבל רבינו לא ס"ל כפי ר"ת. אלא שסותר דברי איכא מאן דאמר אפי' לדבריו שסובר כפי' ר"ת. גם בפרק חזקת הבתים סי' כ"ג אדרבא רבינו מסיק כפירש"י דהא לבסוף כתב ר"ח פי' במי שהיה נשוי וכו' מלשון זה משמע דמכח פי' ר"ח נסתר כל ראיותיו של ר"ת גבי הולך מנה לפלוני קבלו עלייהו בעלי דינין אף שהוא אינו מומחה יעשה שודא לפי מה שרואה בדעתו של משלח אם היתה עינו יפה במתנה זו כך פירש"י ע"ש. והאי דפ' בתרא דקידושין נאמן הדיין כו' איירי בדיין שאינו מומחה לרבים אלא שקיבלו עליהם בעלי דינין ובשודא דדייני ולכך כשאין בע"ד עומדים לפניו אינו נאמן אף שהדבר תלוי בסברות ובראיות לא קשה נהדר ונדייניה כי שוב לא יקבלו עליהם להיות לו כח לפסוק עליהם כפי שודא דדייני:

ונראה דגבי מטלטלין נמי שייך שודא כי האי דפ"ק דגיטין. אבל במה שכתב ר"ח דווקא בדיין מומחה אין סתירה לו מהאי דפ"ק דגיטין. דהתם שאני דהוי כאילו קבלו עלייהו אבל לענין מטלטלין שפיר קשה דהא לא עדיף מה שקיבלו עלייהו כמומחה לרבים ממש דלא דאין שודא במטלטלין: