קרבן נתנאל על כתובות ריח
Korban Netanel on Kesubos 218 (Korban Netanel on Ketubot 218) · קרבן נתנאל על כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →דשלשתן עומדין במעמד אחד ומחל המלוה ללוה שיעבוד גופו. אף על גב דאנן השתא לפי' ריב"א ור"ת קיימינן. דס"ל דמעמד שלשתן קנה בע"כ של לוה היינו אם הלוה עומד במעמד שלשתן אבל מכל מקום אמדינן דעתיה כאילו משתעבד לשני משעת הלואת המעות דעכ"פ אי אפשר להקנות לשני מבלעדו אלא כשהם שלשתן ביחד. משא"כ בהך דינא דהראב"ד יוכל למכור השטר לשני בלתי ידיעתו לכך אנן סהדי דאין הלוה רוצה שיהא גופו משועבד לשני:
אנן סהדי דאין הלוה רוצה שיהיה גופו משועבד לשניהם. וא"ת נימא שכתב לכל דאתי מחמתך על שיעבוד גופו והתנה עם המלוה דבזה שמוכר שטר לשני מחל לו שעבוד גופו וחל שעבוד גוף הלוה לשני משעת מתן מעות. וי"ל דבאמת אם התנה כך אפשר דמהני אבל סתירת רבינו על הראב"ד מנא ליה להמציא הך דינא שבדברים אלו שאמר לכל מאן דאתי מחמתך שהיה כוונתו על שיעבוד גופו דממעמד שלשתן אין ראיה כמו שיבואר:
פי' כשארצה להשתעבד יחול שיעבודי מעתה. ולפי זה מעמד שלשתן אין חל בע"כ של לוה וכיון שעומדין שלשתן כא' ונתרצה הלוה חל שעבוד משעת מתן מעות משא"כ בהך דינא דהראב"ד יכול המלוה למכור אותו שטר בלי ידיעת ורצון של הלוה. ומכאן סתירה גדולה לש"ך בח"מ סי' ס"ו ס"ק פ"ו שרוצה להסיב דעת הראב"ד לדעת הרשב"א דהא דמתנה לכל דאתי מחמתך הכי משמע לכל דאתי מחמתך שאתרצה לו ובידיעתי ע"ש שהאריך. ונעלם ממנו דברי רבינו במקום הזה דבכה"ג לא פליג רבינו אדברי ראב"ד ובש"ע שם שכתב וי"א שאעפ"כ יכול למחול הוא דעת רבינו ואם התנה ע"מ שירצה איירי דיעה ראשונה שהוא הראב"ד ובזה לית מאן דחולק ע"ש:
פירשו התוספת. בתו' שלפנינו אינו. אבל רבינו הביא שם לשונם בסי' י"ז ע"ש: @11ה"ג
וי"ל דלהא ליכא למיחש שאם שתק הבעל כו'. לשון התוספת פ"ק דמציעא דף כ' ד"ה ש"מ מתוקן יותר וז"ל וי"ל דליכא למיחש שמא מכרה במעמד שלשתן דאי ליכא עדים שמכרם הבעל והאשה יכפרו המכירה ואי איכא עדים נשיילינהו היכי הוי אם אומרים שנתרצה הבעל או שתק א"כ מודה שהשובר שקר ואם מוחה שאומר כבר פרעתי לה א"כ השובר נעשה קודם המכירה ואינהו דאפסיד אנפשייהו עכ"ל. וזה כמו כן הוכחה לדברינו שנעלם מן הש"ך בסי' הנ"ל דברי רבינו אלו שאם כדבריו שדעת הראב"ד לכל דאתי מחמתך בידיעת וברצון של הלוה אם כן אין סתירה לרבינו על הראב"ד מהא דפ"ק דב"מ דאם יש עדים שנתרצה הבעל או שתק מודה שהשובר שקר ואי ליכא עדים יאמר הבעל שהמכירה נעשה שלא בידיעתו וברצונו:
שגם כאן צריך לפרוע המוחל ללוקח דמי הנייר כו'. וצריך להחזירו ללוה כי הוא נותן שכר הסופר. ורשב"א חולק עליהם מהא דפרק האיש מקדש (קידושין דף מ"ח) לימא כתנאי התקדשי לי בשטר ר"מ אומר אינה מקודקת וכו' האי שטרא ה"ד אילימא שטר חוב דאחרים קשיא ר"מ אדר"מ ואי כדבריהם דרבנן אדרבנן נמי קשה דאמרי אינה מקודשת בשאינו שוה פרוטה משום דשמואל ולא סמכה דעתה דחייש דלמא מחיל א"כ אפילו שוה פרוטה נמי היכי אמרי רבנן שמין את הנייר והרי אם ימחול הבעל אף היא צריכה להחזיר את הנייר זה תורף קושייתו הובא בהר"ן. ולי לק"מ בשלמא לענין גוף החוב לא סמכה דעתה דהבעל יעשה קנוניא וימחול להלוה. משא"כ כששטר שוה פרוטה דעתה מתחלתה היה על הנייר בזה וודאי סמכה דעתה דיניח לה השטר או יתן לה שוה פרוטה ועי"ל דלאוקמתא קמייתא דטעמא דרבנן דאינו מקודשת שמין לה השטר ולא כתב לה קני לך אוהו וכל שיעבודיה ולא אמרי' שימחול להחייב אלא דלא קנתה גוף ההלוואה אבל הנייר קנתה ומש"ה פריך לר"מ אדר"מ לכל האוקמתות: