קרבן נתנאל על כתובות קצח

אבל אין האשה יכולה לכוף את הבעל למוכרם כדי שיתקיים לה הקרן. דקי"ל כחנניא דסבר דלמיתה לא חיישינן כמ"ש בסי' ו'. ועוד אף שמתו שלא נשאר כלל מ"מ הוא אומר שאני איני מכלה מה שהכניסה לי. וכמ"ש רבינו סברא זו במה שחולק על הרי"ף בסי' ז' ע"ש:

נפלו לה זיתים וכו' רשב"ג אומר לא תמכור מפני שבח בית אביה. לפי מה שהוכחתי ובררתי בכמה מקומות שרבינו קים ליה כר"י דאמר כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו. כאשר הראיתי לדעת בפ' אע"פ סי' כ"ז עמוד עליו. צ"ל דה"נ קים ליה להלכה כרשב"ג בתרוייהו. ודלא כהטור סי' פ"ה שכתב ומדברי א"א הרא"ש ז"ל יראה שפוסק בשניהם כחכמים. והב"י השיגו וז"ל איני יודע היכן כתב כן. והב"ח כתב עליו שתקפה עליו משנתו. שמוכח בשלשה מקומות שפסק כחכמים. א' מדכתב לפרש דברי חכמים ואם היה פוסק כרשב"ג לא היה צריך לפ' דברי חכמים. ועוד מדהביא דברי רב נחמן וכו'. ועוד מדהביא ירושלמי ע"ש. ואני אומר שמכל זה אין הכרע דמה שפי' דברי ת"ק אבל אין האשה יכולה לכוף את הבעל למוכרם. זהו הדין קאי נמי לרשב"ג דאמר חוששין לטובתה משום שבח בית אביה אבל בהא שאם היא אומרת למכור אין אנו חוששין לטובתה ואין כופין הבעל למכור וכדפרשתי מלתא בטעמא. וכמו כן הך דמייתי דברי רב נחמן והירושלמי נ"מ לרשב"ג דאפי' בשדה שאינה שלה ואין עושין כדי טפולם מכל מקום לא תמכור מפני שבח בית אביה. ואי לאו דרב נחמן והאי דירושלמי ה"א דרשב"ג קאמר דוקא בשדה שלה ועושין כדי טפולם. ומה שהביא הב"ח סעד לדבריו מדברי רבינו בפרק אלמנה לכ"ג סי' א'. דהתם ה"ק דאי ס"ל דהלכה כרשב"ג מה הוצרך לכתוב אבל לא מכרו לשעה דברי הכל אינן מכורין כיון דרשב"ג סבר דאפילו מכרו לשעה אינן מכורין ע"כ כתב רבינו כן שם דנשמע כן מדברי רמב"ן ע"ש. ועוד דלא שייך נפקותא בדרשב"ג דהא לפי הירושלמי שמפרש דברי רשב"ג מוכח להדיא דס"ל דאפי' מכרו לשעה אינם מכורין וא"כ אין יכולין לטעות בדרשב"ג וע"ש בפירושי ותמצא שדברי כנים ואמתים: