קרבן נתנאל על כתובות קעח

כגון שהיא עצמה אכלה דבר איסור. וא"ת מאי שנא נודרת ואינה מקיימת דהפסידה כתובתה משום בניו ה"נ כשאוכלת דבר איסור כגון דם וחלב תפסיד כתובתה משום בניו מפני שהיא חייבת כרת. וי"ל דרבינו ס"ל כשיטת ריב"א בריש יבמות ד"ה אשת אחיו. דאין היא וזרעה נכרת כ"א גבי עריות דכתיב בהו כרת וערירי ע"ש:

היאך יפקיע ממונא בעד אחד. אבל לענין איסור החכם נאמן וטמאה היא כ"פ בי"ד סימן קפ"ה. והרמב"ן כתב שקבל שכן הדין בכל עד מפי עד אם בא הראשון וכפר אין השני האומר משמו נאמן. ובשו"ת רמ"א סי' ס"ו מסיק דווקא באיסורי דאורייתא אבל בדבר שהוא בדרבנן דהשני נאמן ע"ש. לדבריו צ"ל הא דקאמר הכא פלוני חכם טיהר לי את הכתם לאו דוקא כתם שהוא מדרבנן. אלא דם על עד הבדוק:

והעידו עדים שבאותה שעה לא היה פלוני בעיר. וה"ה אם היתה אומרת שפלוני ראה כתמי בפני שני עדים והעדים כפרו אותה:

בעלה לוקה עליה משום נדה. עיין שו"ת רמ"א סי' ב' למה לא קתני דהיא עצמה תלקה:

בעון נדרים בנים מתים. ומטעם זה אם הוא פרוץ בנדרים כופין אותו להוציא: