קרבן נתנאל על כתובות קעג

אומר רשב"ם ז"ל דווקא כי האי גוונא. בא לתרץ אמאי לא מוקי רב הונא באומר אם תזון לא תפסיד אע"כ צ"ל דס"ל דבכה"ג מחזי כשלוחו. אלא על כל זה תקשי לך מנ"ל לרב הונא גופה ע"ז מייתי ראיה תדע. ויש מקשין הא מסיק דיזון אסור לו למימר וא"כ ה"ה אם תזון אסור לו לומר ליחיד. והבל יפצה פיהם דאם אומר כל השומע קולי יזון לפלוני ולא תפסיד הוי ציווי. משא"כ באומר אם תזון:

הכי הל"ל בחנוני הרגיל אצלו אם תזון לא תפסיד. הקשה מהרש"א אין זה מוכרע דשאני גבי חנוני דאיכא תרתי לריעותא. משא"כ בשאר יחיד ע"ש. ולי לק"מ דהא אם גבי חנוני אם אמר אם תיזון לא תפסיד צריך לשלם. כ"כ כל הפוסקים. והיינו משום דשויה שליח. א"כ אפי' ביחיד דעלמא אם אמר אם תיזון נמי צריך לשלם דשויא שליח. מש"ה אסור לומר לו. וכל זה דוקא באם תיזון אבל בכל הזן מותר לומר ליחיד כמ"ש ב"י סי' ע"ב בא"ה. ובתי"ט הקשה דא"כ הל"ל גבי חנוני הרגיל כל הזן לא יפסיד. אין כאן קושיא דבכל הזן שאין מחויב לשלם ואין אסור לומר לחנוני הרגיל כל הזן אלא משום דהוי כאמר ליה זיל הב ליה דמי. משא"כ ביתיד דעלמא. ודלא כפרישה סי' רכ"א בי"ד שאומר וכל הזן ליחיד דעלמא חייב לשלם. דהר"ן בהמדיר כתב להדיא שא"צ לשלם. אף שש"ך מביא דבריו. מ"מ אינם להלכה כמו שהשיג הט"ז ומחו ליה במאה עוכלי ע"ש:

ואי תקשי לך דהכא אמרי'. סמך קושיא זו לכאן משום הך שינויא דהירושלמי שאינו קאי אלא לפי דקי"ל כשמואל דאמר שמא ימצא פתח לנדרו:

וי"ל דהדירה שאני. דזילא בה מילתא. ולהך פירוקא איירי מתני' דלעיל אפילו בשלא קבלה עליה: